|
זאת תורת החטאת / זבחים טהרב ברוך וינטרוב
"אמר רב משמיה דמבוג: חטאת ששחטה לשום חטאת נחשון – כשירה, דאמר קרא 'זאת תורת החטאת' – תורה אחת לכל החטאות".
אמירה זו מציבה את כל החטאות השונות כקורבנות שווים ביסודם, כך שכוונה לאחד מהם מכשירה את האחר, משום שהפסוק "זאת תורת החטאת" מלמד כי "תורה אחת לכל החטאות". הגמרא מוכיחה ממנחות כי אין ללמוד כך, ובהמשך מסיקה שהמקריב חטאת חלב לשם חטאת מצורע או נחשון פוסל את קורבנו, כיוון שאלו האחרונות "עולות נינהו".
מסקנה זו של הגמרא מציבה בפנינו את השאלה: אם אכן מדובר בקורבנות שונים לחלוטין, עד כדי כך שהם חשובים כעולות, מדוע הם נקראים 'חטאות'?
נראה שיש להבדיל בין יסוד הקורבן ותפקידו הבסיסי ובין דינים נוספים השייכים בו. עיקר תפקיד קורבן החטאת, כמתבטא בשמו, הוא חיטוי וניקוי, וכן כתב האבן עזרא בפירושו לשמות (כט, יד):
"ומלת חטאת בעבור שהיא קרבה לכפר החטאת נקראת כן... על כן 'וחטאו את המזבח' – יסירו חטא מעליו".
קורבן החטאת נועד לכפר על החטא ולנקות אותו. הבנה זו מסתברת גם לאור עבודת הדם של הקורבן. בניגוד לשאר הקורבנות, שדמם נזרק על מחיצות המזבח, דמו של האשם מוזה על קרנותיו, כפי ש"מי חטאת" (אפר פרה אדומה) מוזים על הטמאים לנקותם ולטהרם. על כן ברור מדוע אי אפשר להביא קורבן זה בנדבה – הבאת קורבן חטאת כנדבה כמוה כרחיצת סט כלים נקי ומצוחצח; אין בדבר כל צורך.
פרשנות פשוטה זו נתקלת בבעיה כאשר אנו ניגשים לחטאות היולדת, המצורע והנזיר. חטאות אלו מובאות בידי אנשים שלכאורה לא חטאו בחטא מסוים המחייב בחטאת. מהו תפקיד החטאת אצלם?
נראה כי גם אצל אנשים אלו החטאת באה כדי לְחַטֵּא – אך לא מחֵטְא אלא מטומאה (אומנם נזיר מביא חטאת במלאת ימי נזירותו גם אם לא נטמא, אך ראה בטעם חיובו בחטאת ברמב"ן במדבר ו, יד – "והנה הוא צריך כפרה בשובו להטמא בתאוות העולם"). וכן מצינו לשון חיטוי בעניין זה בדין בית המנוגע (ויקרא יד, נב):
"וְחִטֵּא אֶת הַבַּיִת בְּדַם הַצִּפּוֹר וּבַמַּיִם הַחַיִּים וּבַצִּפֹּר הַחַיָּה וּבְעֵץ הָאֶרֶז וּבָאֵזֹב וּבִשְׁנִי הַתּוֹלָעַת".
ומתרגם אונקלוס שם:
"וידכי ית ביתא בדמא דצפרא ובמי מבוע ובצפרא חיתא ובאעא דארזא ובאיזובא ובצבע זהורי".
"וידכי" משמעו "וטיהר" (וראה גם פירוש הרד"צ הופמן על פסוק זה).
אומנם יש דעות בחז"ל שלפיהן אף היולדת, הנזיר או המצורע חטאו באופן זה או אחר, ועל כן חייבים חטאת, אך מכל מקום ברור שחטאים אלו אינם חטאים המחייבים חטאת באופן רגיל, והחטאת כאן באה בשל הטומאה.
הצד השווה שבשני סוגי החטאות שראינו הוא שקורבנות אלו באים בשל חטא או טומאה מסוימים, ועל כן אינם יכולים לבוא בנדבה.
יוצאת דופן בעניין זה חטאת נחשון, הנזכרת בדבריו של רב מבוג. חטאת זו לכאורה לא באה על שום חטא או טומאה, והייתה אחד הקורבנות שהובאו עם הקמת המשכן. מדוע אם כן חשוב קורבן זה כחטאת? יתרה מכך, הגמרא כותבת שקורבן זה נחשב "עיקר חטאת"!
רש"י בפירושו לשיר השירים (ה, א) מפרש:
"'אכלתי יערי עם דבשי' – יש דבש שהוא גדל בקנים... ומוצצין הדבש ומשליכין העץ. ואני מרוב חיבה אכלתי יערי עם דבשי, אכלתי הקנה עם הדבש, את שאינו ראוי עם הראוי... שעירי חטאת שהקריבו הנשיאים, ואין חטאת קריבה נדבה, ואני קבלתים בו ביום".
בימי הקמת המשכן נתקבל קורבן החטאת אף על פי שלא בא על חטא או טומאה מסוימים. לענ"ד כך ביאורו של דבר: חטאת נחשון היא חטאת הבאה על עצם היומרה האנושית להקים בית לקדוש ברוך הוא, כפי שאמר שלמה: "כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי" (מלכים א ח, כז).
אומנם חטאת זו היא חטאת הבאה נדבה. רצונו של האדם להתקרב לאל הוא המוביל אותו להקים משכן, תוך הבנת הבעייתיות שבדבר. הסכמתו של הקב"ה לקבל חטאת נדבה זו, הסכמה הבאה "מרוב חיבה", היא שנתנה את ההכשר האחרון להקמת המשכן ולעבודה בו.
בכך נחשבת חטאת נחשון "עיקר חטאת" על אף היותה שונה משאר קורבנות החטאת בהיותה באה נדבה. חטאת זו באה לנקות ולפתוח את הדרך לעצם האפשרות לעבודת הקורבנות.
|