שחיטת חטאת על מי שאינו מחויב / זבחים ז

הרב אברהם סתיו

דף יום-יומי, תורת הר עציון

הגמרא בסוגייתנו דנה בעיקרון שלפיו שחיטה במחשבת 'שינוי בעלים' פוסלת את הקורבן רק אם נעשתה לשם אדם המחויב גם הוא באותו קורבן:

"ואמר רבא: חטאת ששחטה על מי שמחוייב חטאת – פסולה, על מי שמחוייב עולה – כשרה; 
מאי טעמא? 'וכפר עליו', עליו – ולא על חבירו, חבירו דומיא דידיה, במחוייב כפרה כמותו".

דין זה הובא כבר בתחילת המסכת (ג ע"ב). בסוגייתנו מובאת הרחבה נוספת בעניין זה:

"ואמר רבא: חטאת ששחטה על מי שאינו מחוייב כלום – פסולה, שאין לך אדם בישראל שאינו מחוייב עשה.  
ואמר רבא: חטאת מכפרת על חייבי עשה...".

כלומר שחיטת חטאת לשם מי שחייב עולה אינה פוסלת, משום שהמחויב עולה אינו חייב חטאת. אך שחיטת חטאת לשם מי שאינו מחויב כלום פוסלת את הקורבן, משום שגם מי שאינו מחויב כלום שייך קצת בחטאת, כי חטאת מכפרת גם על מצוות עשה ואין אדם שלא עבר על מצוות עשה.

דברים אלו של רבא מעוררים תמיהה גדולה, שהרי גם העולה באה על מצוות עשה, ואם כן, גם מי שחייב עולה שייך קצת בחטאת, המכפרת על מצוות עשה, ומדוע השחיטה לשמו לא תפסול את הקורבן?

ואכן כך מקשה הגמרא בסוגייתנו, והיא משיבה:

"מקיבעא לא מכפרא, מקופיא מכפרא".

כלומר החטאת אינה מכפרת כפרה גמורה – "מקיבעא" – על מצוות עשה, אלא רק כפרה חלקית – "מקופיא" – ולכן אין היא דומה לעולה, המכפרת על מצוות עשה כפרה גמורה.

אומנם עדיין קשה להבין את תשובת הגמרא, שהרי ממה נפשך – אם כפרה "מקופיא" אינה מספיקה כדי להגדיר את חייבי העולה כמי ששייכים בחטאת, כיצד תועיל להגדיר אדם שאינו חייב כלום כמי ששייך בחטאת?

רש"י (ד"ה מקופיא) ניסה להתמודד עם קושיה זו וביאר:

"הלכך על מי שמחוייב עולה כשרה, כיון דהפריש עולה שייכי כולהו עשה שבידו אעולה ותו לא שייך חטאת גביה. אבל מי שלא הפריש כלום ועבירות עשה בידו שייך חטאת גביה, דאילו הוה מתחייב חטאת מכפר עשה מקופיא".

החילוק בין מי שחייב עולה ומי שאינו חייב כלום מבוסס על כך שמי שחייב עולה והפריש עולה קישר בכך את חטאיו לעולה שהפריש, ומשום כך שוב אין הוא שייך בחטאת. זאת בניגוד למי שאינו מחויב כלום, אשר חטאיו תלויים ועומדים וממתינים לקורבן שיוכלו לחול עליו, ובכלל זה קורבן החטאת.

אומנם לפי דברי רש"י נראה שהעיקר חסר מן הספר, שהרי מוקד החילוק הוא בכך שהפרשת העולה הסירה את חיוב הקורבן מעל האדם, ואין זה משנה כלל אם החטאת מכפרת "מקיבעא" או "מקופיא" (וכך העיר בספר אוצר חיים).

לכן נראה שצריך להסביר את תשובת הגמרא באופן אחר. קיים הבדל מהותי בין אדם המחויב עולה ובין אדם שאינו מחויב כלום. מי שמחויב עולה הוא אדם המבקש לכפר על חטאיו כפרה גמורה על ידי קורבן עולה המוקדש ומיוחד עבור הכפרה. ממילא אין הוא רוצה כלל בכפרה החלקית שבקורבן החטאת, ואין הוא שייך בה. אך מי שאיננו מחויב כלום אינו מחפש כפרה מיוחדת על חטאיו, וממילא יש לו רצון ושייכות גם בכפרה הכללית והשטחית של החטאת על החטאים שהוא אינו מודע אליהם.