טבילות וקידושים ביום הכיפורים / יומא לא

הרב אביהוד שורץ

דף יומי תשפ"א, תורת הר עציון

שנינו במשנה בדף ל' ע"ב:

"חמש טבילות ועשרה קדושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום".

סדר הטבילות והקידושים הולך ומתבאר בסוגיות הבאות. השאלה העקרונית בעניין סדר זה היא מה טיב הזיקה שבין הטבילה ובין קידוש ידיים ורגליים: ניתן להבין שמדובר בשתי דרישות המשלימות זו את זו, ולקראת כל עבודה נדרש הכוהן להכין את עצמו – הוא מחליף בגדים ומטהר את עצמו בקידוש ידיים ורגליים ובטבילה.

לחלופין, ניתן לומר שמדובר בשתי דרישות נפרדות. הטבילה מהווה הכנה והכשרה לקראת העבודה, וכלשון הגמרא בדף ל"ב:

"הא למדת שכל המשנה מעבודה לעבודה טעון טבילה".

בספר "שערי היכל" הוכיחו תפיסה זו גם מדברי הריטב"א (לב ע"ב ד"ה פשט), שכתב ש"לא מצינו טבילה אלא להכשיר להבא", כלומר תפקידה של הטבילה הוא ההכנה לקראת העבודה.

לעומת הטבילה, קידוש ידיים ורגליים משרת את החלפת הבגדים. לכאורה החלפת בגדים היא הליך טכני, ולשם מה הוא זקוק לקידוש ידיים ורגליים? הרש"ר הירש על התורה התקשה בכך, והסביר:

"כאן נאמר שהוא מקדש ידיו ורגליו לפני כל הפשטה, ומכאן שההפשטה של בגדי זהב ושל בגדי לבן גם היא יש בה משום עבודה. התרוממות האדם מעל לחסרונותיו אל מעלת האידיאל הלאומי [=בגדי זהב], וכן חזרתו מרום פסגת אידאל זה אל חוסר שלמות ערך עצמו [=בגדי לבן], יש בשתיהן משום עבודה בקודש בחיי הפרט והכלל, ורק מי שמקיים את שתיהן כאחת ביושר ישיג את התכלית הרוחנית והמוסרית...
וכך חמש טבילות ועשרה קידושין מציינים את המעברים מעבודה לעבודה.
וחשיבות יתירה נודעת לקידושא בתרא לפני פשיטת בגדי קודש ולבישת בגדי חול, שהרי למדנו מכאן שלא רק ההפשטה שבין קודש לקודש אלא גם ההפשטה שבין קודש לחול טעונה קידוש ידיים ורגליים בכלי שרת. הווה אומר: גם פשיטת בגדי קודש לצורך לבישת בגדי חול של יום יום, אף היא יש בה משום עבודה. ונמצא זה הרעיון המסיים את סדר היום הזה: משמעות כל המעשים הסמליים שבמקדש היא בחיים הממשיים שמחוץ למקדש, כי חיי החול מגשימים את הרוח הנשאבת בחיי המקדש. אכן, משמעות השאיפות שבבגדי הקודש היא במעשים הנעשים בבגדי החול".

הרש"ר הירש מבהיר כי החלפת הבגדים היא אכן עבודה של ממש, וממילא יש צורך בקידוש ידיים ורגליים כהכנה לקראת אותה עבודה.

הגדרת היחס שבין קידוש ידיים ורגליים ובין החלפת הבגדים תלויה גם במחלוקת ר' מאיר וחכמים המוזכרת בסוגייתנו. ר' מאיר סבור שהקידוש נחוץ לאחר פשיטת הבגדים, כלומר לדעתו הקידוש אינו אלא הכנה והכשרה לקראת לבישת הבגד הבא. חכמים, החולקים על ר' מאיר, קובעים שהקידוש נחוץ לפני פשיטת הבגדים, במעין "פרֵדה" מאותם בגדים. דומה שדבריו של הרש"ר הירש משתלבים יותר בדעת החכמים, שאכן סבורים שהפרֵדה מן הבגדים, המבטאת את המעבר מאידאל אחד לאידאל אחר, היא המחייבת קידוש ידיים ורגליים.