ונשמע קולו ביריחו / יומא כ

יהודה רוזנברג

דף יומי תשפ"א, תורת הר עציון

הגמרא בדף כ ע"ב מספרת על קולו האדיר הכהן הגדול ביום הכיפורים, שהיה נשמע ביריחו. המשנה במסכת תמיד (ג, ח) מונה דברים נוספים שנעשו במקדש והורגשו עד יריחו:

"מיריחו היו שומעין קול שער הגדול שנפתח, מיריחו היו שומעין קול המגריפה, מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור, מיריחו היו שומעין קול גביני כרוז, מיריחו היו שומעין קול החליל, מיריחו היו שומעין קול הצלצל, מיריחו היו שומעין קול השיר, מיריחו היו שומעים קול השופר, ויש אומרים אף קול של כהן גדול בשעה שהוא מזכיר את השם ביום הכפורים, מיריחו היו מריחים ריח פטום הקטרת".

במבט ראשון נראה שדברי המשנה נועדו להדגיש את עוצמת הקולות והריחות של המקדש, אולם חלק מהראשונים הסבירו שהקולות והריחות לא הורגשו עד יריחו, אלא ביריחו בלבד. על פי הבנה זו המשנה אינה מלמדת על המקדש ורשמיו, אלא על אופייה המיוחד של יריחו: יריחו קשורה בקשר מיוחד למקום המקדש, ושואבת מאורו ומכוחו.

הראב"ד, בפירושו למסכת תמיד (שם), ביאר את הדברים בשם רבו:

"דכל הנך דקתני שהיו נשמעין מיריחו מעשה נסים היו, ודוקא היה ביריחו נשמע ולא בשאר צדדים מפני שיריחו היתה כמו ירושלים מפני שהיא היתה תחלת כבוש א"י, וכמו דתרומת דגן צריך לתרום כן נתרמה א"י עצמה, ובשביל כך התרימה יהושע להיות קודש, לפי' היא כמו ירושלים והיו נשמעין בה כל הנך דקתני כדי שירגישו בני אדם שביריחו יש כמו כן קצת קדושה כמו בירושלים..."

הראב"ד מסביר שיריחו, שהיתה העיר הראשונה שכבשו ישראל כשנכנסו לארץ, הוקדשה על ידי יהושע בדומה לתרומה ולביכורים – כפי שראשית הדגן והפירות מוקדשת לקב"ה, כך גם ראשית הארץ שניתנה לעם ישראל.

סיפור נוסף המתקשר לגישה זו מופיע בפירושו של רש"י על דברי משה ליתרו "וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ" (במדבר י, לב):

"מה טובה הטיבו לו, אמרו כשהיו ישראל מחלקין את הארץ היה דושנה של יריחו חמש מאות אמה על ת"ק אמה והניחוהו מלחלוק, אמרו מי שיבנה בית המקדש בחלקו הוא יטלנו, בין כך ובין כך נתנוהו לבני יתרו ליונדב בן רכב, שנאמר 'ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים'".

"דושנה של יריחו", החלק המשובח שבה, הופרש כנגד מקום המקדש וניתן לשבט שבחלקו נבנה הבית. רש"י מוסיף שעד לבניין בית המקדש ניתן דושנה של יריחו לבני יתרו, שנלוו לעם ישראל בעלותם ממצרים.

כיוון נוסף לגבי הקשר בין יריחו לירושלים הובא בספר "מלאכת שלמה" לרבי שלמה עדני בשם הרא"ש:

"ושמעתי דמערת צדקיהו היתה מהלכת מירושלם ליריחו ודרך המערה היה הקול מגיע עד יריחו".

הרא"ש מסביר שתנאי הקרקע הייחודיים באזור גרמו לחיבור בין ירושלים ליריחו, כאשר הקולות והריחות עברו דרך המערה שבעזרתה נמלט צדקיה מן המצור על ירושלים. אולם ייתכן שקיומה של המערה המחברת את ירושלים ויריחו, אף שהוא מסביר את הקשר הפיזי ביניהן, אינו אלא סימן לקשר הרוחני שבין שתי הערים: יריחו, השער שדרכו נכנסו ישראל לארץ, היא גם המקום שאליו ברח אחרון מלכי יהודה בשעת החורבן. זוהי גם הסיבה לכך שקולות המקדש נשמעו ביריחו – הקשר בין המקדש ליריחו, מנעולה של ארץ ישראל, קיים כל העת ומזכיר לנו שהמקדש וארץ ישראל כולה תלויים במעשינו בכל עת.