מהו דָּבָר רע, מום רע, שחין רע?
זבחים לו ע"ב
"(דברים יז, א) לֹא תִזְבַּח לַה' אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם כֹּל דָּבָר רָע, על דבר רע אתה מחייבו, ואי אתה מחייבו על חטאת ששחטה בדרום!".
פירש רש"י: "דבר רע - מום בגלוי שהוא מגונה קרי דבר רע בבכורות בפרק על אלו מומין (דף לז)".
רש"י הפנה לדברי הגמרא במסכת בכורות דף לז ע"ב: "בעינא מום רע – וליכא".
ופירש שם רש"י: "מום רע לא מיקרי - אלא בגלוי שמנוולו".
על פי זה יתפרש הפסוק בדברים כח, לה:
יַכְּכָה ה' בִּשְׁחִין רָע עַל הַבִּרְכַּיִם וְעַל הַשֹּׁקַיִם אֲשֶׁר לֹא תוּכַל לְהֵרָפֵא, מִכַּף רַגְלְךָ וְעַד קָדְקֳדֶךָ.
וצריך ביאור, מהו שחין רע? מדוע דוקא עַל הַבִּרְכַּיִם וְעַל הַשֹּׁקַיִם הוא שחין רע?
כתב האבן עזרא: "על הברכים ועל השוקים - כי בהיות השחין שם קשה לסור. אשר לא תוכל להרפא - בעבור היותם מחוץ לגוף".
לדבריו שחין רע הוא שחין - "אשר לא תוכל להרפא" ממנו. ושחין שעל הברכים ועל השוקים קשה להרפא, "בעבור היותם מחוץ לגוף", אפשר שכוונתו - משום שאלו מקומות חשופים (כמבואר גם בדף הקודם שבזבחים).
וקשה, למה לא יכסה את נגעיו בבגד ארוך כדי שיתרפאו?
ונראה לבאר על פי הגמרא במסכת ברכות דף ה ע"ב:
"אמר רבי יוחנן: נגעים ובנים אינן יסורין של אהבה.
ונגעים לא?! והתניא: כל מי שיש בו אחד מארבעה מראות נגעים הללו - אינן אלא מזבח כפרה!
...ואי בעית אימא: הא בצנעא, הא בפרהסיא".
ופירש רש"י: "בצנעא - תחת בגדיו".
נגעים שבפרהסיא אינם יסורין של אהבה, שכן גנאי וקלון הם עבורו, וניכר לכל שלקה משום עוונותיו.
מעתה מבואר שכשם שמום שבגלוי נקרא מום רע ודבר רע, כך שחין רע הוא שחין בפרהסיא שאינו בצנעא תחת בגדיו. ואפילו יסתיר את ברכיו ושוקיו, כבר נגלה קלונו וידוע על מה ולמה משנה הוא בלבושו.
וכן הוא באיוב ב, ז: וַיַּךְ אֶת אִיּוֹב בִּשְׁחִין רָע מִכַּף רַגְלוֹ עד וְעַד קָדְקֳדוֹ.
כמו בפרשת הקללות, כיון שהשחין בכל גופו, אין הוא יכול להעלימו.
