מעשר שני ומעשר כספים / תענית ט

הרב ירון בן צבי

דף יום-יומי, תורת הר עציון

בסוגייתנו אנו למדים שאדם המפריש מעשר שני מתבואתו זוכה לעושר:

"אשכחיה ר' יוחנן לינוקא דריש לקיש. אמר ליה: אימא לי פסוקך. א"ל: 'עשר תעשר'. ומאי 'עשר תעשר'? א"ל: עשר בשביל שתתעשר".

בעלי התוספות מרחיבים קביעה זו ומביאים את דברי הספרי, המחייב הפרשת מעשר מכל רווח כספי:

"הכי איתא בסיפרי, 'עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה' – אין לי אלא תבואת זרעך שחייב במעשר, רבית ופרקמטיא וכל שאר רווחים מנין? ת"ל 'את כל', דהוה מצי למימר 'את תבואתך', מאי 'כל' – לרבות רבית ופרקמטיא וכל דבר שמרויח בו".

על פי המדרש נמצאנו למדים כי מעשר כספים הוא מעין 'מעשר שני' התואם את אופי החיים בזמננו: כיום איננו מתפרנסים דווקא מחקלאות, אלא ממגוון מלאכות, ועל כן הפרשת מעשר כספים איננה שונה באופן מהותי ממעשר שני. בסופו של דבר, אדם מעשר מהכנסותיו בין כשהוא נותן מעשר שני ובין כשהוא נותן מכספו ממש.

אולם מדברי השולחן ערוך (יורה דעה רמט, א) נראה לכאורה שלא מדובר במצוות מעשר כספים אלא במצוות צדקה, שיש לה כמה שיעורים:

"שיעור נתינתה: אם ידו משגת – יתן כפי צורך העניים. ואם אין ידו משגת כל כך יתן עד חומש נכסיו – מצוה מן המובחר, ואחד מעשרה – מדה בינונית, פחות מכאן – עין רעה".

יחד עם זאת, מדברי חלק מנושאי הכלים אנו למדים שדבריו של השולחן ערוך אכן מתייחסים למצוות מעשר כספים.