הבנות יזונו / בבא בתרא קמ

הרב ברוך וינטרוב

דף יום-יומי, תורת הר עציון

בתוך הדיון בשאלה כיצד קובעים אם הירושה היא "נכסים מרובים" או "נכסים מועטים" שואלת סוגייתנו אם מזונות האלמנה מנוכים מן הנכסים. השיקול שלא לנכות את מזונות האלמנה מן החישוב הוא שאם תמות או תינשא, שוב לא תיזון מן הנכסים.

התוספות (קמ ע"א ד"ה מי אמרינן) התקשו מאוד בהבנת הטיעון הזה, שהרי גם לבנות עצמן אין מזונות אם יינשאו או ימותו, ואף על פי כן ברור שמזונותיהן מנוכים. על כך השיבו התוספות שיש חילוק מהותי בין מזונות האלמנה למזונות הבת: מאחר שהבת ראויה לרשת (במקום שאין בן), מזונותיה נחשבים ירושה לה, ועל כן הם נחשבים קנויים לה כבר מתחילה. אבל אלמנה אינה ראויה לירושה, ואין כאן אלא השאלה כיצד לחשב את הסיכון שבסופו של דבר הבנות יישארו בלא מזונות, סיכון המגדיר את הנכסים כ"נכסים מועטים".

תשובתם של בעלי התוספות היא חידוש גדול: עולה מדבריהם כי בניגוד לאלמנה, הניזונה מחמת שעבוד שיש לה על הבנים, הבנות אינן זוכות מן הבנים אלא מן הנכסים עצמם.

בראשונים נידונו כמה נפקא מינות לשאלה זו:

א. הגמרא אומרת שאם קדמו היתומים ומכרו בנכסים מועטים – "מה שמכרו מכרו", ונחלקו הראשונים אם הדין כך אף לאחר שבית דין קבע כי הנכסים מוגדרים כמועטים והבנות ניזונות מהם. אם אין לבנות אלא שעבוד על הבנים, צדקו דברי האומרים שאף לאחר פסק בית דין יכולים הבנים למכור; אך אם הבנות זוכות בנכסים מועטים כירושה, שוב אין לבנים זכות למכור (ו"מה שמכרו מכרו" היינו קודם פסק בית דין, משום שדרושה 'הפעלה' של התקנה בידי בית דין). [אומנם עיין בתוספות ד"ה יתומים שקדמו, שכתבו בשם ר"י כי הבנים יכולים למכור אף לאחר שהבנות תפסו או שבית דין הגבו להן; וצריך עיון.]

ב. הרמב"ן מביא את דעת רב האי גאון, הסובר כי אף שאם קדמו הבנים ומכרו – מכרם מכר, הבנות יכולות לגבות מן המעות. הרמב"ן עצמו חולק על רב האי וטוען כי כל זכותן של הבנות היא בנכסי האב ולא בנכסי הבנים, ומאחר שמכרם של הבנים מכר – הרי המעות שלהם, ואין לבנות זכות בהן. נמצאנו למדים שלדעת הרמב"ן הבנות זוכות בנכסים מועטים כירושה, ולכן אם קדמו היתומים ומכרו קודם פסק בית דין, שוב אין להן בנכסי הבנים כלום. לעומת זאת, רב האי גאון סבר כי השעבוד הוא על הבנים, כמו באלמנה.

דברי התוספות יכולים להסביר את החילוק שבין נכסים מרובים לנכסים מועטים. הר"י מיגש שואל על המשנה: מה ההבדל בין נכסים מרובים, שבהם "הבנים יירשו והבנות יזונו", ובין נכסים מועטים, שבהם "הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים"? בין כך ובין כך הבנות ניזונות והבנים יורשים את השאר! אומנם אם נסביר שבנכסים מועטים הבנות זוכות מדין ירושה שתיקנו להן חכמים, ההבדל ברור: בנכסים מרובים אין להן אלא שעבוד למזונות, ואילו כשהנכסים מועטים הן זוכות בנכסים עצמם.