כליו של לוקח ברשות מוכר / בבא בתרא פה

הרב ברוך וינטרוב

דף יום-יומי, תורת הר עציון

סוגייתנו מביאה את שאלתו של רב ששת אם כליו של לוקח יכולים לקנות ברשות המוכר. בין הראיות בעניין זה מציינת הגמרא את דברי הברייתא, שמהם משמע שכליו של לוקח אינם קונים ברשות מוכר: "ברשות מוכר – לא קנה עד שיגביהנה או עד שיוציאנה מרשותו". הגמרא מנסה לדחות את הראיה, ומעמידה את הברייתא במקרה שבו הסחורה נמצאת בכליו של מוכר. אלא שעל דחייה זו היא מקשה מן הסיפא:

"אימא סיפא: 'ברשות לוקח – כיון שקיבל עליו מוכר, קנה לוקח'. ואי בכליו דמוכר – אמאי קנה לוקח?".

זאת אומרת: אם נוקטים שכלי לוקח קונים ברשות מוכר, אין הלוקח יכול לקנות סחורה המצויה בכלי המוכר, אף אם כלים אלו נמצאים ברשותו. מניין הסיקה הגמרא מסקנה זו?

התוספות (ד"ה בכליו) ביארו שהגמרא השוותה דין כלי מוכר ברשות לוקח לדין כלי לוקח ברשות מוכר, מפני שדין כליו של לוקח ברשות מוכר תלוי בשאלה אם כלים בטלים לרשות שהם נמצאים בה. אם הם בטלים לה, לא יוכלו כליו של הלוקח לקנות ברשות המוכר, שהרי הסחורה נמצאת ברשות המוכר, ואילו כליו של המוכר יקנו ברשות הלוקח. וכן להפך: אם כלים אינם בטלים לרשות שהם נמצאים בה, יקנו כליו של הלוקח ברשות המוכר, אך לא כליו של המוכר ברשות הלוקח.

עם זאת, בעלי התוספות מעירים שהיה מקום לחלק בין הדברים. מאחר ששני הצדדים מעוניינים שהלוקח יקנה, יש מקום לומר שכאשר הסחורה מצויה בכליו של הלוקח ברשות המוכר, המוכר מבטל את רשותו כדי שהלוקח יוכל לקנות, ואם היא מצויה בכליו של המוכר ברשות הלוקח – הריהו מבטל את כליו.

ברם ייתכן שאפשר לבאר את ספקה של הגמרא בהבנת היחס בין כלים לרשות באופן אחר, ולפיו ההשוואה שהשוותה הגמרא בין הדינים מוכרחת. התוספות הסבירו שהספק הוא בדבר מעמד הכלים – האם הם בטלים לגבי הרשות שהם מונחים בה. אך אפשר לבאר שהספק אינו נוגע למעמד הכלים אלא למעמד הרשות: מאחר שבשני המקרים משאיל אחד הצדדים לחברו קרקע לצורך הנחת כליו, יש לדון עבור מי קונה הקרקע הזאת בקניין חצר – למשאיל או לשואל. לפי הבנה זו, מי שקונה אינו הכלים (כדעת התוספות) כי אם הקרקע, והספק הוא אם שאילת הקרקע לצורך הנחת הכלים די בה כדי שבעל הכלים יקנה באמצעותה בקניין חצר.

לפי הסבר זה, ההשוואה שהשוותה הגמרא בין הדינים אכן מוכרחת: רצונו של המוכר לבטל את כליו לגבי קרקע הלוקח לא יועיל לו, שהרי סוף סוף קרקע זו עצמה הושאלה לו להנחת כליו, והלוקח אינו יכול לקנות באמצעותה.

(לדיון בבעיה דומה – קניין חצר בבהמה שהושאלה לצורך דבר אחד בלבד – עיין תוספות בבא מציעא ט ע"ב ד"ה משוך.)