מעילה בדבר המחובר לקרקע / בבא בתרא עט

הרב אביהוד שורץ

דף יום-יומי, תורת הר עציון

אגב המשנה בדף עח ע"ב, העוסקת במכירת דברים בעלי כושר קיבול – אשפה שיש בה זבל, בור ובתוכו מים וכו', מובאת בדף עט ע"א משנה ממסכת מעילה בדבר דינם של דברים כאלה לעניין הקדש ומעילה.

מחלוקת התנאים המובאת בסוגיה עוררה דיונים מרובים בהלכות מעילה. [להרחבה עיין מסכת מעילה יג ע"א ואילך; ובשיעורי הרב  ליכטנשטיין לפרק השואל (שיעורי הרב אהרן ליכטנשטיין בבא מציעא, השואל, אלון שבות תשס"ג), בסדרת השיעורים על מעילה במחובר (עמ' 265–301).] בעיוננו היום נסקור בקציר האומר דיון אחד, הנוגע לחידוש שחידש הרשב"ם בסוגייתנו בפירושו לדין הראשון במשנה הנ"ל, דין שכל התנאים מודים בו:

"הקדיש בור מלאה מים... מועלין בהן ובמה שבתוכן".

זאת אומרת: יש דין מעילה לא רק במים, אלא גם בבור עצמו. וביאר  הרשב"ם בפירושו לסוגייתנו:

"מועלין בהן – אם נהנה מהן שוה פרוטה, כגון הצניע חפציו בבור או הוריד שם חבית של מים לקרר".

רוב הראשונים (עיין למשל בתוספות על אתר ד"ה מועלין) דחו את דבריו בטענה שהבור הוא דבר המחובר לקרקע, ועל כן אין בו מעילה כלל ועיקר. ובכן, מה סבר הרשב"ם?

כדי לבאר את דעתו עלינו לעמוד על חקירת יסוד בדיני מעילה. אפשר להבין שמעילה היא סוג של גזל: כשם שאפשר לגזול אדם פרטי, כך אפשר לגזול את ההקדש. אבל יש מקום להבין שמעילה איננה פגיעה ממונית גרידא בהקדש אלא גם פגיעה מטפיזית: חילול הקודש – הסטת  ההקדש מייעודו.

ושמעתי ממורנו הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל ששתי ההבנות הללו אינן סותרות בהכרח, שכן יש בהלכות מעילה שני ערוצים. יש מעילה המוגדרת "מעילת הוצאה", דהיינו מעילה המכלה את ההקדש, למשל אכילת פרי של הקדש. דומה שמעילה שכזו, היוצרת חיסרון בממון ההקדש, אכן תוגדר כגזל. אבל יש גם סוג אחר של מעילה – "מעילת הנאה", דהיינו שאדם נהנה מן ההקדש, אף שלא חיסר מממון ההקדש כלום (לדוגמה: ישיבה על אבנים השייכות להקדש).

הבחנה זו עשויה להסביר את עמדת הרשב"ם. כידוע, כלל נקוט בידנו שקרקע אינה נגזלת. טעם הדבר ברור: גזל שייך בדברים שאפשר לקחתם ולהעלימם מן העין, אך לא בקרקע, העומדת במקומה לעולם. ובכן, במה שנוגע למעילת הוצאה, נראה שאכן אין מעילה בקרקע. אבל הדוגמות שהביא הרשב"ם, שתיהן דוגמות למעילת הנאה: המשתמש בבור לא חיסר את ממון ההקדש, אלא רק עשה בו את צרכיו הפרטיים – אחסון חפצים או צינון חבית. במעילה מסוג זה מוקד האיסור איננו בגזל אלא בחילול הקודש, ולכן יש מקום לומר שדין מעילה זה נוהג אף במחובר לקרקע.