עין המוכר ועין הנותן / בבא בתרא עא

הרב ברוך וינטרוב

דף יום-יומי, תורת הר עציון

המשנה הפותחת את סוגייתנו קובעת כי אף חכמים, הסוברים ש"מוכר בעין רעה מוכר" (ראה לעיל דף ס"ד ובעיוננו שם), מודים ש"נותן מתנה – נותן את כולה".

הגמרא מביאה את הסברו של יהודה בן נקוסא לקביעה זו:

"זה היה לו לפרש, וזה לא היה לו לפרש".

ברשב"ם יש שני פירושים להסבר זה. לפי הפירוש הראשון, חכמים סבורים שמוכר בעין רעה מוכר, אך הנותן – נותן בעין יפה. לכן ביחס למוכר אנו מניחים שלא מכר אלא מה שפירש (ועל כן "לא היה לו לפרש"), ואילו ביחס לנותן אנו מניחים שנתן את המתנה עם כל התוספות העשויות להילוות לה (כגון דרך), אלא אם כן פירש שאין הן בכלל המתנה (ועל כן "היה לו לפרש").

הפירוש השני המובא ברשב"ם הוא פירושו של רבנו חננאל. לפי ביאורו, המימרה אינה מוסבת על המוכר אלא על הקונה: הקונה צפוי לדרוש את התוספות ("היה לו לפרש"), ואם לא תבען בפירוש – לא זכה בהן; ואילו מקבל מתנה בוש לדרוש את התוספות הללו ("לא היה לו לפרש"), ועל כן חובת הפירוש מוטלת על הנותן, ואם לא פירש – הרי נתן הכול.

נראה כי בין שני הפירושים נטושה מחלוקת בהבנת היחס שבין מתנה למכר לפי שיטת חכמים. הפירוש הראשון רואה מתנה ומכר כעסקות דומות מבחינה מהותית, לכל הפחות במה שנוגע לענייננו: בין במכר בין במתנה, הכול תלוי בדעת המקנה, ואנו אומדים כי עין המוכר רעה ועין הנותן טובה. לפי הפירוש השני, לעומת זאת, יש שוני בין שני סוגי העסקות מבחינת זהותו של מי שצריך לפרש: במכר הלוקח הוא שצריך לפרש, ואילו במתנה זוהי חובתו של הנותן. האחרונים מעירים שמחלוקת זו מופיעה כבר בירושלמי (בבא בתרא ד, ח):

"מה בין מוכר ומה בין נותן מתנה? רבי בא בר טבליי בשם רב: שכן דרך הנותן מתנה להיות נותן בעין יפה. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: כן דרך הלקוחות להיות מדקדקין".

אפשר להציע גם הסבר שלישי לכך שתוספות למכר צריכות להיאמר במפורש ואילו במתנה אין בכך צורך. כבר ראינו בעבר (בעיוננו לדף מ"ח) כי מאחר שעִסקת מכר נערכת בין שני צדדים, אי אפשר לייחס בה משקל משמעותי לכוונות בלבד, והעיקר הוא מעשה הקניין. ממילא מובן שבמכירה יש לנסח בדקדוק מה כלול במכר, וכל מה שלא נאמר במפורש אינו כלול בעסקה. במתנה, לעומת זאת, המַקנה (=הנותן) הוא מחיל החלות, והמקבל אינו אלא מושפע, ועל כן לא מעשה הקניין עיקר כי אם דעתו ורצונו של הנותן, ואם אנו אומדים כי בדרך כלל אנשים מתכוונים לתת אף את התוספות, די באומדן זה כדי לכלול אותן בעסקה.