דין מחאה / בבא בתרא לח

הרב אביהוד שורץ

דף יום-יומי, תורת הר עציון

המשנה הראשונה בפרק קבעה את דין חזקת ג' שנים, שהיא ראיה לבעלות על נכסי דלא ניידי. המשנה השנייה בפרק (לח ע"א) פותחת את הדיון בדין מחאה (המשתרע עד דף מ"א), שהיא האמצעי העומד לרשות המרא קמא לנטרול החזקה: אם ראובן החזיק בנכס, אך שמעון הכריז בריש גלי שהנכס שלו – אין חזקתו של ראובן חזקה.

את תפקידה של המחאה אפשר לתפוס בשתי צורות, על פי הבנות היסוד בדין חזקת ג' שנים (שהפער ביניהן תלוי במידה רבה בדעות השונות בסוגיה בדף כט ע"א, יעוין שם):

ובכן, לפנינו שתי הבנות בדין מחאה:

א. המחאה מונעת מהמוחזק בקרקע לטעון "לא עלה בדעתי לשמור את השטר יותר משלוש שנים".

ב. המחאה מערערת על עצם הבעלות, משום שהיא מבטלת את הראיה המרכזית שביקש המחזיק להביא לטובתו – שתיקת המרא קמא.

לחקירה זו ייתכנו נפקא מינות שונות, ונזכיר שתיים מהן:

א. לדעת הרמב"ם (טוען ונטען יא, ה), מחאה שלא הגיע לאוזניו של המחזיק בנכס אינה מחאה, ואילו התוספות (מ ע"א ד"ה מחאה) ורבנו יונה (כט ע"א ד"ה אלא אמר רבא) סבורים שדי בעצם המחאה של המרא קמא. אפשר שהרמב"ם אחז בהבנה הראשונה, ולדעתו המחאה נועדה להזהיר את המחזיק לשמור על שטרו, ולכן אם הוא לא שמע את המחאה – אין לה משמעות. התוספות ורבנו יונה, לעומתו, הבינו שהמחאה מבטלת את הראיה שבשתיקת המרא קמא, ואף אם לא הגיעה לאוזניו של המחזיק, סוף סוף לא הייתה כאן שתיקה.

ב. סוגייתנו דנה בלשון המדויקת של המחאה. השאלה המרכזית (שנידונה ברשב"ם על אתר) היא אם די למוחה לומר "היושב בקרקע גזלן", או שמא עליו להוסיף כי הוא מתעתד לתובעו בבית דין. גם שאלה זו עשויה להיות תלויה בחקירתנו. אם המחאה נחוצה כדי לקטוע את שתיקת המרא קמא, סביר להניח שדי באמירת "פלוני גזלן". אבל אם המחאה נועדה להזהיר את היושב בקרקע לשמור על השטר, יש מקום לומר שתידרש אזהרה מפורשת: "שמור את שטרך, שהרי אני עתיד לתבוע אותך בדין".