הבאת ביכורים מאילן הסמוך למצר / בבא בתרא כז

הרב ברוך וינטרוב

דף יום-יומי, תורת הר עציון

"אמר עולא: אילן הסמוך למצר בתוך שש עשרה אמה – גזלן הוא, ואין מביאין ממנו בכורים".(כו ע"ב)

ר"ח (הובאו דבריו בתוספות ד"ה גזלן) ביאר את דברי עולא כפשוטם: פירותיו של אילן זה הם תוצאה של גזל, שכן האילן יונק משדה חברו – וה' "שֹׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה" (ישעיהו סא, ח).

התוספות הקשו על דבריו מכמה מקורות שמשתמע מהם כי אילן היונק משדה חברו אינו נחשב כגוזל, ועל כן ביארו את דברי עולא על פי הסברו של רש"י, שהבעיה אינה גזל כי אם השימוש ברכושו של אדם אחר, שהוא אומנם מותר במקרה זה, אך מכל מקום אי אפשר להביא ממנו ביכורים, שאין אנו קוראים בפירות אלו "אשר תביא מארצך" (דברים כו, ב).

הבנת הדעה החולקת – דעת רבי יוחנן (כז ע"ב) כי "אחד אילן הסמוך למיצר ואחד אילן הנוטה מביא וקורא, שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ" – תלויה בהבנת דעת עולא. לפי פירוש ר"ח, שיניקת האילן מקרקע השכן אסורה משום גזל, די לתקנת יהושע במתן רשות לכל אדם לינוק משדה שכנו. ייתכן שיניקה זו עדיין תיחשב לקיחה מהשכן, אך מאחר שהיא בהיתר, שוב אין בהבאת ביכורים מפירות אלו משום "גזל בעולה". אבל לפי פירוש רש"י, לא די בנתינת רשות: כדי שהביכורים ייחשבו "מארצך" צריכה תקנת יהושע להקנות את היניקה מן השכן לבעל האילן. [שאלה זו, אם תנאיו של יהושע הם הקנאה ממונית או רק נתינת רשות, נידונה כבר בעיוננו למסכת בבא קמא דף פ"א.]