משה כתב ספרו ופרשת בלעם / בבא בתרא יד

הרב ברוך וינטרוב

דף יום-יומי, תורת הר עציון

"משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב".

המפרשים תמהו על המשפט הזה: אם ספרו של משה הוא התורה, מדוע הוצאה פרשת בלעם מכללו ונזכרה בפני עצמה?

הריטב"א מסביר: "נראין דברי האומרים שאין זו פרשת בלעם שכתובה בתורה... אלא פרשה בפני עצמה היא שכתב והאריך בה יותר והיתה מצויה להם". ושמא יש תימוכין לפירוש זה בנוסח הגורס "וספר בלעם" במקום "ופרשת בלעם" (ראה דקדוקי סופרים טו ע"א אות מ'). מעניין לציין שבחפירות בעבר הירדן המזרחי, בחִ'רבת דיר עלא, נתגלו כתובות עתיקות המתארות חזיונות נוספים של בלעם, והארכאולוג זאב ארליך העלה את ההשערה שכתובות אלו הן חלק מ"ספר בלעם" הנזכר בסוגייתנו (ראו קישורים בוויקיפדיה, ערך בלעם בן בעור).

מפירושו של רבנו גרשום מאור הגולה עולה תשובה אחרת: "ופרשת בלעם – אף על גב דבלעם גופיה הוה נביא". זאת אומרת: מכיוון שבלעם היה נביא, היה מקום לחשוב שהוא שכתב את פרשתו, לכן נזקקה הגמרא להשמיענו שאף אותה כתב משה.

תשובה שלישית הציע ר' צדוק הכוהן מלובלין בספר פרי צדיק (פרשת בלק, אות ב). לדבריו, כל התורה כולה נתקדשה בקדושת תורה שבכתב בכתיבתו של משה. לדוגמה: כאשר אמר משה לבני ישראל את דברי ה', לא הייתה בדבריו קדושת תורה שבכתב (אלא קדושת נבואה בלבד), וקדושה זו חלה רק כאשר ציווהו ה' לכותבם בספר התורה. דברי בלעם, לעומת זאת, נתקדשו כתורה כבר בשעת אמירתם. לכן הפרידה הגמרא בין כתיבת כל התורה, שקידשה את הדברים, ובין כתיבת פרשת בלעם, שהייתה כתיבה של דברים שנתקדשו זה מכבר.