|
פטור תלמידי חכמים ממיסים / בבא בתרא חהרב ברוך וינטרוב
הגמרא בסוגייתנו פוטרת תלמידי חכמים ממיסים שונים. בדף ז ע"ב קובעים רבי יוחנן וריש לקיש שתלמידי חכמים פטורים ממיסים הקשורים לשמירה על העיר, מפני שאינם זקוקים לה. בדף ח ע"א אנו פוגשים פטור מקיף יותר: רב נחמן בר רב חסדא כלל את החכמים במס הגולגולת שהטיל, ורב נחמן בר יצחק טען כנגדו כי תלמידי חכמים פטורים מכל המיסים, גם ממיסים שאינם קשורים לשמירה.
לדעתו, דבר זה נלמד מן התורה, מן הנביאים ומן הכתובים. המקור בתורה הוא הפסוק "אַף חֹבֵב עַמִּים כָּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ יִשָׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ" (דברים לג, ג), והגמרא מציעה שני לימודים ממנו:
"א. אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, אפילו בשעה שאתה מחבב עמים [רש"י: שאתה מצהיב להם פניך להשליטן על בניך], כל קדושיו יהיו בידך [רש"י: כל קדושיו של ישראל בידך הם לשומרן].
ייתכן ששני הלימודים הללו משקפים שתי דרכים שונות להבין את הפטור של תלמידי חכמים מכל המיסים. על פי הלימוד הראשון, תלמידי חכמים אינם כפופים לבני אדם, אלא הם בידי ה', ועל כן אין בשר ודם יכול לחייבם במס. מן הלימוד השני משתמע שהפטור נובע ממעמדם ה'אַל־מקומי' של תלמידי חכמים: מס מוטל על אדם מכוח חברותו בקהילה, אך תלמידי חכמים אינם חברים גמורים בקהילה, ולכן אינם שותפים לחובותיה.
הנפקא מינה תהיה ביחס למס שלא הוטל מטעם הקהילה, אלא המלך הטיל אותו על כל אזרח בפני עצמו. הלימוד הראשון פוטר תלמידי חכמים מעולו של בשר ודם – והמלך בכלל הזה; ואילו הלימוד השני מגביל דווקא את קהילתם של תלמידי החכמים, אך ייתכן שאינו מגביל את המלך שתלמיד חכם פעיל בתחומו. ואכן הראשונים נחלקו בדין מס אישי שהטיל המלך על תלמידי חכמים, ודבריהם בעניין הובאו בספר 'יד המלך' (תלמוד תורה ו, י) לרבי אלעזר סג"ל לנדא (נכדו של הנודע ביהודה).
|