יסודות דין היזק ראייה / בבא בתרא ב

הרב אביהוד שורץ

דף יום-יומי, תורת הר עציון

מסכת בבא בתרא היא השער השלישי של "מסכת נזיקין", ואכן הסוגיה הפותחת את המסכת עוסקת בנזק ייחודי – "היזק ראייה". שאלת המפתח בהבנת היזק ראייה היא אם אפשר בכלל לראותו כנזק. בגמרא להלן (ס ע"א) נאמר:

"'וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו' – מה ראה? ראה שאין פתחי אהליהם מכוונין זה לזה. אמר: ראוין הללו שתשרה עליהם שכינה".

מדרשה זו אפשר היה להסיק שהיזק ראייה איננו נזק גמור, אלא רק הנהגה נאותה, שבזכותה ראויים ישראל שתשרה עליהם שכינה.

אולם הראשונים ראו בהיזק ראייה נזק של ממש. כך למשל כתב הרמב"ן (נט ע"א ד"ה ומסתברא כותיה):

"היזק ראיה – דנזקי אדם באדם הוא, אי משום עין רעה אי משום לישנא בישא אי משום צניעותא".

הרמב"ן מכיר בכך שלפום ריהטא היזק ראייה איננו נזק גמור, ויש לבססו על גורמים כגון עין הרע או צניעות, ואף על פי כן לא נמנע מלהגדירו "נזקי אדם באדם".

הרא"ש בסוגייתנו (א, ב) הלך אף הוא בדרך זו, והוסיף עליה נדבך חשוב:

"דתביעת ממון יש ביניהן, שנתחייב כל אחד לחבירו לסייעו בבנין הכותל".

לדעת הרא"ש, לא זו בלבד שהיזק ראיה הוא נזק של ממש, אלא שיש בצידו גם שעבוד ממון. אומנם שלא כמו בנזיקין הקלסיים, בהיזק ראייה אין חייבים לשלם על עצם ההיזק, אבל קיומו מחייב כל אחד מן השותפים חיוב ממוני להשתתף בבניין הכותל. לפי זה, הגדרת היזק ראייה כנזק של ממש היא זו שמשעבדת את השותפים.

מסברה אין בזה הכרח. אפשר היה לומר שמאחר שאנו רואים בצניעות ערך חשוב, כמבואר בדף ס', יש חיוב לבנות כותל גם אם היזק ראייה איננו נזק גמור. בלשון אחרת: אפשר היה להשתית את משנת "השותפין" על האדנים של דיני שכנים ושל מנהל קהילתי וחברתי תקין, ולאו דווקא על דיני נזיקין.

אומנם פשטות הגמרא היא כהבנה הראשונה שהצענו. הגמרא אומרת שאפשר לכפות על בניית כותל דווקא אם היזק ראייה שמיה היזק, הווה אומר: השעבוד הממוני לבניית הכותל מותנה בהגדרת היזק ראייה כנזק של ממש. אף על פי כן, זכינו לחקירת יסוד שתלווה אותנו בסוגיות נוספות במסכת. בכל אותן סוגיות יהיה עלינו לברר אם בדיני נזיקין עסקינן או שמא בדינים כלליים יותר של חברה וקהילה.