"השוחט ובן הבקר לפני ה'"
זבחים לב ע"ב
"שמעון התימני אומר: מנין שיהיו ידיו של שוחט לפנים מן הנשחט? ת"ל: ושחט את בן הבקר לפני ה', שוחט את בן הבקר יהא לפני ה'".
צריך להבין, כיצד דרש שמעון התימני את הפסוק?
יש גורסים: "ת"ל: ושחט את בן הבקר לפני ה', שיהא השוחט ובן הבקר לפני ה'". כלומר השוחט וגם הבהמה צריכים להיות לפני ה' – כלומר בעזרה.
לפי זה כך היא הדרשה: ושחט את הבקר - ושחט עם בן הבקר, ושניהם - לפני ה'. את פירושו יחד, כמו אתי אתו – יחד עמי עמו.
או שנדרשת המילה את כריבוי, כמו שאמרו בכמה מקומות בגמרא: "שמעון העמסוני, ואמרי לה נחמיה העמסוני, היה דורש כל אתים שבתורה".
ומה מרבים? – את השוחט, כי רק הוא שייך לעניין ורק אותו שייך לרבות. או כיון שרק הוא מוזכר בפסוק.
אלא שאם זו בלבד הדרשה, לא מובנים הדברים שבתחילה: "מנין שיהיו ידיו של שוחט לפנים מן הנשחט".
א. יש פה הדגשה לידיים דוקא.
ב. אותם ידיים צריכות להיות בדווקא קרובות להיכל יותר מהבהמה.
ומניין נלמדו דברים אלו? ולמה אינם מוזכרים לכאורה במסקנת הדרשה?
אלא יש לפרש שמשמעות הפסוק לפני ה', לא רק שיהיו בעזרה, אלא שיהיו שניהם לפני ה' – לפני ההיכל ממש, בלי חציצה ומסתיר.
וכיצד יתכן הדבר? הרי או שהשוחט יסתיר את הבהמה או שהבהמה תסתיר את השוחט!
לכן בזמן פעולתו של השוחט – בזמן השחיטה – צריכות להיות ידיו לפני הבהמה – לפני ה'.
ולאחר השחיטה – לאחר שסיים את חלקו – הוא מסלק את ידיו. ומעתה רק הבהמה השחוטה נמצאת כולהּ לפני ה'.
