אבלות בראש השנה וביום כיפור / מועד קטן יט

הרב ירון בן צבי

דף יום-יומי, תורת הר עציון

בסוגייתנו אנו למדים שרגל מפסיק את האבלות, ולכן אבל מפסיק את אבלותו קודם המועד. לעומת זאת, שבת אינה מפסיקה את האבלות. התנאים נחלקו בנוגע למעמדם של ראש השנה ויום כיפור לעניין זה: לדעה אחת הם נידונים כשבת ואינם מפסיקים את האבלות, ואילו לדעה השנייה הם נידונים כרגלים ומפסיקים את האבלות.

יש כאן גם שאלה עקרונית: האם ביום כיפור יש מצוות שמחה ושאר חובות עונג יום טוב, כפי שיש בשאר המועדים.

הגמרא במסכת שבת (קיט ע"א) קובעת שיש לכבד את יום הכיפורים בכסות נקייה, ונראה שנוהגת בו חובת כבוד, בדומה לשבת וליום טוב, אלא שאי אפשר לקיימה באמצעות אכילה ושתייה. רבנו יונה גירונדי כותב בספרו 'שערי תשובה' שאת חובת הסעודה ביום כיפור אנו מקיימים קודם הצום, בסעודה המפסקת, כלומר גם ביום כיפור יש חובת סעודה כבכל המועדים, אלא שמחמת איסור האכילה אנו מקיימים את החובה לפני כניסת הצום.

הריטב"א וראשונים נוספים כותבים שראש השנה ויום כיפור נחשבים רגלים, ולכן מפסיקים את האבלות – יש סתירה בין האבלות למועד, שנאמר בו "ושמחת", ולכן המועד מפקיע את האבלות.

אם כן, המחלוקת בנוגע להפסקת האבלות קשורה לשאלה אם יש חובת שמחה בימים אלו, ולמסקנה נוהגת בהם חובה זו. אפשר שהסיבה לכך היא שבימים אלו אנו מתקרבים אל ה', וזהו עונג שאי אפשר להגיע אליו מתוך תחושת אבל.