בת פלוני לפלוני / מועד קטן יח

הרב ירון בן צבי

דף יום-יומי, תורת הר עציון

בסוגייתנו מובאות שתי מימרות של שמואל הנראות כסותרות:

א. "מותר לארס אישה בחולו של מועד, שמא יקדמנו אחר".

ב. "בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני".

הסתירה בולטת לעין: אם הזיווג קבוע מראש, מדוע אדם צריך לחשוש שאדם אחר יקדש את האישה המיועדת לו? אם לא חוששים לכך – אין סיבה להתיר לקדש אשה בחול המועד. יתרה מזאת – אם אכן אדם אחר יקדש את אותה אישה, נמצא שלא היא המיועדת לאדם, ומדוע יש לחשוש מכך?

ייתכן שהרמב"ם, בדבריו ב'שמונה פרקים', התכוון ליישב קושי זה. הרמב"ם מסביר ש"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", כלומר דברים הקשורים לעבודת ה' מסורים לבחירתו של האדם. מכיוון שסוגייתנו עוסקת במצוות פרייה ורבייה, הדברים אמורים להיות מסורים בידי האדם. אולם מסוגייתנו עולה שגם דברים אלו נקבעים בידי שמיים. כיצד יסביר זאת הרמב"ם?

ייתכן שהתשובה לכך היא שכאשר אדם בוחר שלא לשאת אישה – אין הוא 'נאלץ' לשאת את האישה שזוּוגה לו בעל כורחו, אך אדם הבוחר לקיים את מצוות פרייה ורבייה ולשאת אישה – נגזר עליו שיישא את האישה שזיווגו לו מן השמיים.