גדרי דבר האבד / מועד קטן יב

הרב ירון בן צבי

דף יום-יומי, תורת הר עציון

במשנה שבסוגייתנו נחלקו רבי יוסי ורבי יהודה בדין מלאכת דבר האבד. רבי יהודה מתיר לטעון קורה ראשונה ולסחוט את הזיתים פעם אחת בלבד, וכן להכניס יין לחבית ולכסותה ב'לימודים' – כיסוי עץ. רבי יוסי, לעומתו, מתיר לסחוט את הזיתים לגמרי, להכניסם לחבית ולסוגרה, וכן לגוף חבית יין.

הריטב"א על אתר מסביר שדברי רבי יהודה מבוססים על כך שלאחר טעינת הקורה הראשונה אין עוד הפסד מרובה בהימנעות מהמשך סחיטת השמן. רבי יהודה סובר שבחול המועד חוששים רק להפסד מרובה, ולא להפסד מועט, ואילו רבי יוסי חושש אפילו להפסד מועט.

הר"ן מפרש שלדעת רבי יהודה לאחר טעינת הקורה כבר אין הפסד כלל בהימנעות מן הפעולות הבאות. לפי זה רבי יהודה חושש להפסד מועט, ואילו רבי יוסי סבור שמאחר שחכמים התירו את מלאכת סחיטת הזיתים, ממילא מותר לעשות את המלאכה כדרכה אף שלא לצורך מניעת הפסד.

הגמרא מסבירה שרבי יוסי מתיר את מלאכת דבר האבד ללא שינוי, ואילו רבי יהודה מתיר לעשות מלאכה זו רק בשינוי. לפי הסברו של הר"ן השיטות מובנות: רבי יוסי מתיר לעשות את המלאכה כפי שהיא נעשית בדרך כלל, ואילו רבי יהודה מחייב לבצע שינוי, וגם כך המלאכה הותרה רק לצורך מניעת הפסד. אך על פי הסברו של הריטב"א, רבי יהודה ורבי יוסי נחלקו לגבי ההפסד המתיר מלאכה בחול המועד, ואם כן – מה הקשר בין מחלוקת זו לחובה לשנות בעשיית המלאכה?

הריטב"א מסביר שרבי יהודה ורבי יוסי נחלקו בשתי מחלוקות: המחלוקת הראשונה – מהי הגדרת הפסד מרובה, המתיר עשיית מלאכה בחול המועד, והמחלוקת השנייה – אם מותר לעשות מלאכת דבר האבד ללא שינוי. לדעת רבי יהודה יש לעשות את המלאכה בשינוי, ואילו לדעת רבי יוסי מותר לעשותה ללא שינוי.

הגדרת דבר האבד לא נידונה בסוגיה, אולם ניתן ללמוד זאת מהדיון על הגפת חבית של שיכר. ניתן לראות שיכר שאינו מוגף כמצב של העדר הפסד, משום שבפועל יש בשיכר זה רווח מסוים, אך אי אפשר להתעלם מכך שחבית כזו אינה משובחת כחבית שיכר מוגפת, ולפי זה יש להגדיר את העדר הרווח כהפסד. מהאמור בגמרא ניתן להסיק שגם כאשר ההימנעות מפעולה תפחית את הערך או הרווח הכספי האפשרי, זוהי 'מלאכת דבר האבד'. במילים אחרות – כשניתן להרוויח יותר, ניתן להגדיר גם את העדר הרווח כדבר האבד.