תפירה בחול המועד / מועד קטן י

הרב ירון בן צבי

דף יום-יומי, תורת הר עציון

המשנה בסוגייתנו קובעת שמותר לתפור בחול המועד: אדם שאינו אומן במלאכת התפירה יכול לתפור ללא כל שינוי, ואילו אומן יכול לתפור רק ב'שינוי'.

הגמרא לא ביארה את הטעם להיתר התפירה, ובעלי התוספות (ד"ה ההדיוט) הסבירו שמדובר דווקא בתפירה לצורך המועד. כך פסק גם הרמב"ם (הלכות יום טוב ז, ה):

"מי שצרך לתפור לו בגד או לבנות לו מקום במועד, אם היה הדיוט ואינו מהיר באותה מלאכה – הרי זה עושה אותה כדרכו, ואם היה אומן מהיר – הרי זה עושה אותה מעשה הדיוט. כיצד? בתפירה – מכלב, ובבנין – מניח אבנים ואינו טח בטיט עליהן... וכן כל כיוצא בזה".

מדברי הראשונים הנזכרים וראשונים נוספים אנו למדים שההיתר לתפור בחול המועד הוא רק כאשר האדם נצרך לבגד באותו הזמן.

אולם דעה שונה ביחס לסיבת ההיתר של תפירה בחול המועד עולה מדבריו של המאירי בסוגייתנו. לדעתו ההיתר קיים אף כאשר הבגד אינו נצרך לחול המועד:

"ההדיוט תופר כדרכו – פירוש: כל שאינו אומן בדבר נקרא הדיוט לענין אותו דבר ומלאכת הדיוט אינה חשובה להקרא מלאכה והילכך תופר כדרכו... והאומן מכליב... רוצה לומר תפירה שאין האומן מכוין בה לעשותה כהוגן... ואף על פי שהוא אומן, הואיל ומכל מקום המלאכה אינה מלאכת אומן מותר".

מדבריו ניתן ללמוד שתפירה הנעשית על ידי אדם שאינו אומן אינה קרויה מלאכה.

אם כן, הדעה האחת רואה את תפירת ההדיוט בחול המועד כמלאכה שהותרה לצורך המועד, ואילו הדעה השנייה קובעת כי פעולת התפירה מותרת משום שאין מדובר במלאכה כלל, ולכן גם האומן נדרש לשנות את דרך התפירה שלו לכזו שאינה נחשבת תפירת אומן.

נראה שלדעת המאירי גדרי מלאכה בשבת וביום טוב שונים מגדרי מלאכה בחול המועד: בעוד בשבת וביום טוב נאסרו המלאכות של המשכן, בחול המועד נאסרה עבודה של האדם. מכיוון שתפירה על ידי אדם שאינו אומן אינה נקראת מלאכתו של אדם, מותר לעשותה.

את שיטת הראשונים האחרים נוכל להסביר אם נאמר שנדרשת הבחנה בין תפירה הדרושה למועד לתפירה רגילה, ולכן אמרו שתפירת אומן אסורה, אך לא אופי התפירה מתיר את המלאכה, אלא צורך חול המועד.

נפקא מינה אפשרית בין שתי ההבנות הללו נוגעת לתפירה של הדיוט שלא לצורך המועד: לשיטת המאירי אפשר לתפור בחול המועד תפירת הדיוט גם שלא לצורך המועד עצמו, ואילו לפי שאר הראשונים מותר לתפור רק בגד הנצרך לחול המועד.