אין מערבין שמחה בשמחה / מועד קטן ח

הרב אברהם סתיו

דף יום-יומי, תורת הר עציון

במשנה (ח ע"ב) הובאה הלכה מפתיעה במקצת:

"אין נושאין נשים במועד, לא בתולות ולא אלמנות, ולא מייבמין, מפני ששמחה היא לו".

אנו מכירים הגבלות לדיני אבלות ברגל הנובעות מכך שצער האבלות פוגע בשמחת החג. החידוש במשנתנו הוא בקביעתה שגם פעולות משמחות כמו חתונה אסורות ברגל, ולכאורה הדבר תמוה. הגמרא הסבירה את דברי המשנה כך:

"וכי שמחה היא לו מאי הוי? אמר רב יהודה אמר שמואל, וכן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא, ואמרי לה אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: לפי שאין מערבין שמחה בשמחה.  
רבה בר רב הונא אמר: מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו. אמר ליה אביי לרב יוסף: הא דרבה בר [רב] הונא – דרב הוא, דאמר רב דניאל בר קטינא אמר רב: מנין שאין נושאין נשים במועד? שנאמר 'ושמחת בחגך' – בחגך ולא באשתך".

בהמשך הגמרא מובאים טעמים טכניים יותר לאיסור הנישואין ברגל, אך אנו נתמקד בשני הטעמים המהותיים שהובאו בגמרא הנ"ל. הטעם הראשון הוא "שאין מערבין שמחה בשמחה", והטעם השני הוא "'ושמחת בחגך' – ולא באשתך".

מה היחס בין שני הטעמים? באופן פשוט נראה שהמסר של שני הטעמים זהה: יש לשמוח ברגל עצמו ולא לערב בו שמחות נוספות, כגון שמחת אשתו. ואכן, יש מן הראשונים שהפכו את שני הטעמים לטעם אחד, כפי שעשו התוספות (כתובות מז ע"א ד"ה דמסר):

"דאמר במועד קטן 'ושמחת בחגך' ולא באשתך, דאין נושאין נשים בחולו של מועד משום דאין מערבין שמחה בשמחה".

אמנם, מן הגמרא ברור שמדובר בשני טעמים נפרדים, שנלמדו משני פסוקים. טעם אחד נלמד, כפי שראינו, מ"ושמחת בחגך", ואילו הטעם השני נלמד בהמשך הגמרא (ט ע"א):

"ודאין מערבין שמחה בשמחה מנלן? דכתיב 'ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים [לפני ה' אלהינו] שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום'".

הגמרא לומדת שאין מערבין שמחה בשמחה מחנוכת הבית בימי שלמה, שבה הפרידו את שמחת הבית משמחת חג הסוכות שחל באותו זמן. על כל פנים, מבואר כאן שכלל זה צריך דרשה נוספת, מעבר לדין "ושמחת בחגך ולא באשתך".

נראה שאפשר להציע הבדל מהותי בין שני סוגי הטעמים. דין "ושמחת בחגך ולא באשתך" מלמד ששמחת החג צריכה להיות ממוקדת בחג ולא בדברים אחרים. לולא דרשה זו היינו חושבים שדי בכך שהאדם יהיה שמח בזמן החג, ואין זה משנה מהו מוקד השמחה. על פי דרשה זו, החשש בנישואין הוא מן האפשרות שהאדם יזניח את שמחת החג ויעסוק בשמחת אשתו, אך אין בה כדי ללמד על בעיה מהותית בעריכת שתי שמחות במקביל.

אמנם, מחנוכת הבית של שלמה למדנו שיש איסור גמור על עריכה של שתי שמחות במקביל, משום שאין מערבין שמחה בשמחה.

נחדד את ההבדל: מה הדין במי שעבר על האיסור והתחתן בחג, אך הקפיד לא לזנוח את שמחת הרגל? לפי דרשת "ושמחת בחגך" הוא יצא ידי חובה, משום שקיים את מצוות השמחה שהמוקד שלה הוא הרגל, אך משום דין "אין מערבין" הוא לא יצא ידי חובה, משום שיש פגם מהותי בשמחה הנערכת במקביל לשמחה אחרת.