מלאכה שיש בה טורח מועט / מועד קטן ו

הרב אביהוד שורץ

דף יום-יומי, תורת הר עציון

נחלקו רבותינו הראשונים בשאלה אם מלאכת חול המועד אסורה מן התורה או מדרבנן. אחד המקורות המרכזיים במחלוקת זו הוא סוגיית התלמוד הירושלמי במסכת מועד קטן (ב, ג), שבה נקבע שמטרתו המרכזית של איסור מלאכה בחול המועד היא לאפשר לבני ישראל לנוח מעבודתם השוטפת ולעסוק בתורה. כלומר, איסור המלאכה בחול המועד איננו איסור מלאכה עצמאי, אלא בא לשרת מטרה אחרת. בעל 'קרן אורה' (בחידושיו בתחילת מסכת מועד קטן) ניסח את הגדר העקרוני של איסור המלאכה בחול המועד כך:

"ונראין הדברים כי עיקר טעם איסור מלאכה מן התורה הוא כדי שיהיו מזומנים וקרואים לקדש לחג ולשמוח במקדש ה', על כן לא נפרט בתוכה איזה מלאכה אסורה ואיזה מותרת, ונמסר הדבר לחכמים יודעי רמיזת התורה וכוונתה, והם יורו איזה מלאכה אסורה ואיזה מותרת, ועל הנקודה הזאת תסוב כל איסורי מלאכת חול המועד, שאין בהם איסור מצד עצמן של ימים, כי אינן קרואים יום טוב, ועיקר האיסור הוא כדי להפנות לקדושה, לקיים מצות החגיגה והשמחה".

הגדרה כללית זו לאיסור המלאכה בחול המועד נוגעת לחידוש שחידשו ראשונים בסוגייתנו. שתי המשניות הראשונות במסכת (בדף ב' ובדף ו') עוסקות בגדרי המותר והאסור בהשקיה בחול המועד. בהקשר הזה קובעת הגמרא בסוגייתנו (ו ע"ב) שמותר להשקות שדה "מטוננת", והראשונים נחלקו בביאור היתר זה. רש"י כתב ששדה מטוננת היא שדה לחה, שתתקלקל אם לא ישקו אותה. נמצא אפוא שלדעת רש"י יסוד ההיתר הוא מפאת ההפסד המרובה.

לעומת זאת, הרמב"ם (הלכות יום טוב ח, ג) פירש את יסוד ההיתר באופן אחר:

"ואם היתה שדה לחה מותר להשקות את כולה... שכל הדברים האלו אין בהן טורח יתר".

לדעת הרמב"ם, ההיתר איננו מפני הצורך הגדול, אלא מפני קלות הפעולה. מדברי הרמב"ם למדנו שכל פעולה שאין בה "טורח יתר" לא נאסרה במועד כלל.

יסוד דומה לזה של הרמב"ם הציעו התוספות בסוגייתנו (ו ע"ב ד"ה שרי) ביחס ל"הרבצה", שאף היא השקיה מועטת. לדעת ר' אליעזר בן יעקב, שהלכה כמותו, התירו רק השקיה של זרעים שהושקו לפני המועד. כיצד אפוא מתירה הגמרא בסוגייתנו הרבצת מים על זרעים? על כך השיבו התוספות:

"דתרביצא אינה כי אם השקאה פורתא".

גם כאן, כאמור, לא אסרו את הפעולה משום שהיא קלה ופשוטה ביותר.

בסוגיות בתחילת הפרק למדנו שכל מלאכה שיש בה "טירחא יתירא" אסורה במועד. מלאכה שאין בה טרחה יתרה מותרת כאשר מדובר בדבר האבד, או על פי אחד מכללי המלאכות האחרים. מדברי הרמב"ם והתוספות הנ"ל למדנו שיש גם גדר שלישי: דבר שאין בו טרחה כלל, ובו ניתן להקל באופן גורף, ולאו דווקא בדבר האבד.

בביאור יסוד זה של דבר שאין בו טרחה יש לשוב אל הנימוק שבו פתחנו. לאמור – איסור המלאכה בחול המועד איננו איסור עצמאי, אלא איסור שמטרתו לאפשר מנוחה ושמחה. פעולות שאין בהן טורח כלל אינן מסיחות את הדעת מאותן מנוחה ושמחה, ויש להתירן ללא פקפוק.

הלכה למעשה הורה הגר"ע יוסף (חזון עובדיה הלכות חול המועד סעיף ט"ז ובהערה מ"ט) שהשקיה מועטת בצינור ביתי נחשבת פעולה שאין בה טרחה כלל, ועל כן היא מותרת לכתחילה ובלא הגבלה בחול המועד.