|
כזית מן המת / מועד קטן ההרב ירון בן צבי
הגמרא בסוגייתנו מביאה ברייתא המפרטת את הטומאות שיש לסמן את מקומן:
"תנו רבנן: אין מציינין לא על כזית מן המת ולא על עצם כשעורה ולא על דבר שאינו מטמא באהל, אבל מציינין על השדרה ועל הגולגולת, על רוב בנין ועל רוב מנין המת".
ניתן להבין מן הברייתא שכזית מהמת אינו מטמא, ולכן אין צורך לציינו, אך הלכה ידועה היא שכזית מן המת מטמא באוהל. לכן מסבירה הגמרא שהברייתא עוסקת בכזית מדויק, וכשהוא מתמעט, ולו במעט, אין הוא מטמא עוד. הגמרא מסבירה כי מוטב שיישרפו טהרות שהאהילו על הכזית בזמן הקצר קודם שיחסר, ולא יישרפו טהרות וקודשים באופן קבוע שלא לצורך. אם יציינו את המקום, הטהרות המאהילות עליו יישרפו באופן קבוע, והרי מרגע שיחסר מעט מכזית מדויק הטהרות הללו יישרפו שלא לצורך.
אולם עדיין יש להבין מדוע לא חששו שאנשים שיעברו במקום קודם שיתמעט בשר המת יעברו על איסור של אכילת תרומה וקודשים בטומאה, משום שלא ידעו שנטמאו. אפשר שהסיבה לכך היא שהזמן שבין קבורת המת להתמעטותו קצר ביותר, ובזמן זה הכול זוכרים את המקום ולא יבואו לידי איסור זה, ואף אם אדם מסוים ישכח או לא ידע – יודיעו לו אחרים. בכך שונה כזית מן המת מגולגולת ושדרה, שזמן רב חולף עד שהן מתמעטות, ולכן על אף שייתכן שבעתיד ישרפו עליהם תרומה וקודשים ללא צורך, אין מנוס מלציין את מקומן לצורך הזמן הרב שבינתיים.
|