אין דבר כזה ילד רע
סנהדרין פד ע"ב
"רב לא שביק לבריה למישקל ליה סילוא, מר בריה דרבינא לא שביק לבריה למיפתח ליה כוותא, דילמא חביל, והוה ליה שגגת איסור.
- אי הכי אחר נמי!
- אחר - שיגגת לאו, בנו - שגגת חנק.
והדתנן: מחט של יד ליטול בה את הקוץ - ליחוש דילמא חביל, והויא לה שגגת סקילה! - התם מקלקל הוא.
- הניחא למאן דאמר מקלקל פטור, אלא למאן דאמר חייב, מאי איכא למימר?
- מאן שמעת ליה דאמר מקלקל בחבורה חייב - רבי שמעון היא, ורבי שמעון, האמר: כל מלאכה שאינה צריכה לגופה - פטור עליה".
וקשה, אם כרבי שמעון למה אסור באביו, הרי הלכה שאינו מתכוין מותר לכתחילה?
אלא שאמנם דרך כלל הדבר מותר. וכן משמע בגמרא, ששאר החכמים לא נזהרו בזה. ואינו אלא מידת חסידות לכתחילה.
וכלשון הרמב"ם: (ממרים ה, ז; וכ"כ הרמ"א בשו"ע יו"ד רמא, ג; והגר"א שם) "לכתחילה לא יעשה: אפילו להוציא סילון מבשר אביו או אימו - לא יוציא, שמא יעשה חבורה. במה דברים אמורים, בשיש שם אחר לעשות. אבל אם אין שם מי שיעשה אלא הוא, והרי הן מצטערין - הרי זה מקיז וחותך, כפי מה שירשוהו לעשות".
וחומרת רב ומר בריה דרבינא היתה שמא יהיה לו כעס על אביו, וקצת יהיה ניחה ליה בצערו, ויחשב לו כמתכוין.
וצריך ביאור, הניחא מר בריה דרבינא, שמפוסרמת חסידותו וזהירותו בש"ס. אבל למה נזהר בכך גם רב דוקא?
אלא שרב עצמו אמר במסכת ראש השנה דף יז ע"א: "אמר רב יהודה אמר רב: כל פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים - אינו רואה בן תלמיד חכם, שנאמר (איוב לז, כד) לָכֵן יְרֵאוּהוּ אֲנָשִׁים לֹא יִרְאֶה כָּל חַכְמֵי לֵב".
בפסוק זה הוכיח אליהוא את איוב (רש"י שם), שלא זכה לבן תלמיד חכם. פירוש, שהיה 'גוער' בהם, ככתוב (איוב א, ה) וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב וַיְקַדְּשֵׁם וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם כִּי אָמַר אִיּוֹב אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וּבֵרֲכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב כָּל הַיָּמִים. - היה דנם לכף חובה, במקום לקרא לבנו 'צדיק'! וטבע הבן שמאמץ את התדמית שהדביקו לו. ומתרחק דוקא מדוגמת אביו, כיון שחש שהגערות עליו אינן לשם שמים.
וכמו במקומות אחרים, רב כלפי עצמו דיבר. שכן רב עצמו היה לו בן כזה, שלא זכה להיות תלמיד חכם, כאומרו במסכת פסחים דף קיג ע"א: "אמר ליה רב לאיבו בריה: טרחי בך בשמעתא ולא מסתייע מילתא, תא אגמרך מילי דעלמא".
ורב היה חושש שלא היתה לבנו די אהבת שקידת התורה כי גער בו יותר מדי. וכדברי רבא במסכת תענית דף ח ע"א: "אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל - בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים, שנאמר והוא לא פנים קלקל".
שכן מצינו ברב שהיה מהיר להעניש, במסכת שבת דף קח ע"א: "לסוף עייליה שמואל לביתיה, אוכליה נהמא דשערי וכסא דהרסנא, ואשקייה שיכרא, ולא אחוי ליה בית הכסא, כי היכי דלישתלשל. לייט רב ואמר: מאן דמצערן - לא לוקמוה ליה בני. וכן הוה".
ואכן כל ימיו הצטער על כך, במסכת בבא קמא דף פ ע"א: "רב לא עייל קמיה דשמואל... רב, מילתא בעלמא הוא דעבד ליה לשמואל, משום ההוא מעשה דלטייה, אדבריה רב עליה (רש"י: הטעינו עליה לנהוג בו כבוד)".
