|
כפרה וטהרה ביום הכיפורים / שבועות יגהרב ברוך וינטרוב
נחלקו רבי וחכמים אם העומד במרדו מתכפר ביום הכיפורים:
"דתניא, רבי אומר: על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה, יום הכפורים מכפר, חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר ברית בבשר, שאם עשה תשובה יום הכפורים מכפר, ואם לאו – אין יום הכפורים מכפר".
מלשונו של רבי נראה כי לא זו בלבד שאין יום הכיפורים מכפר על שלוש העבירות הללו על מי שלא שב, אלא שאין הוא מכפר גם על כל שאר עבירותיו. מה נשתנו עבירות הללו, שאין העובר עליהן מתכפר כלל אם עמד במרדו? כדי להסביר זאת עלינו לעיין מעט במחלוקת רבי וחכמים.
בהמשך הסוגיה מוכיח רב יוסף שרבי יהודה סבר כחכמים, שהעומד במרדו אינו מתכפר, ולצורך כך הוא מביא ברייתא מן הספרא, שהרי סתם ספרא – רבי יהודה. הגמרא מקשה על רב יוסף מסתם ספרא אחר:
"יכול לא יהא יום הכיפורים מכפר אלא אם כן התענה בו וקראו מקרא קדש ולא עשה בו מלאכה, לא התענה בו ולא קראו מקרא קדש ועשה בו מלאכה – מנין? תלמוד לומר: 'יום כפורים הוא' – מכל מקום".
הרי שאפילו המזלזל ביום הכיפורים עצמו ועובר על מצוותיו מתכפר!
התוספות על אתר הקשו על כך קושיה פשוטה: "דלמא לעולם בעשה תשובה איירי" – שמא לא נתכוון הספרא מעולם לחדש שיום הכיפורים מכפר גם ללא תשובה, וכל עצמו לא בא אלא לומר כי העושה תשובה מתכפר אפילו אינו מכבד את יום הכיפורים גופו!
הרמב"ן תירץ זאת והסביר שאם יום הכיפורים מכפר רק לשבים, מותנית כפרתו בהודאה בקדושת היום. הוא משווה זאת לחטאות ואשמות, שמכפרים רק לשבים מן העבירה, אך לא אם ביעטו בקורבן ובכפרתו, דהיינו ששבו מן העבירה אך אינם רוצים להתכפר בקורבן (כריתות ז ע"א). מכאן מסיק הרמב"ן שאם יום הכיפורים מכפר אף למבעטים בו, אות הוא שמכפר אף לשאינם שבים.
ודבריו צריכים ביאור: מדוע כפרת השבים תלויה ברצון להתכפר על ידי מכפר מסוים, ואילו כפרה המועילה גם לשאינם שבים אינה זקוקה לרצון זה?
בתשובת הדבר נראה שיש לחלק בין שני מסלולים, שאפשר לכנותם בהשאלה 'כפרה' ו'טהרה'. כפרה היא תהליך שעושה האדם – הוא חוזר בתשובה ו'משלם' על חטאו, ודברים אלו צריכים להיעשות מרצון. טהרה, לעומת זאת, היא מחוץ לכוחו של האדם: יכול אדם להיכנס למקווה באונס – הריהו טהור, בין שרצה בכך בין שלא רצה בכך.
אם כן, מחלוקת רבי וחכמים יסודה בשאלה כיצד יש לראות את יום הכיפורים. לדעת חכמים, יום הכיפורים הוא יום של כפרה; ולכן גם כפרת יום הכיפורים, כמו כפרת הקורבנות, מותנית במעורבות פעילה של האדם – חזרה בתשובה ורצון להתכפר ביום ובעבודותיו. לפי חכמים, סגולתו המיוחדת של יום הכיפורים היא שבאותו יום ה' קרוב לכל קוראיו, והתשובה קרובה להתקבל, אך אין הוא מכפר בלא תשובה. רבי, לעומתם, רואה ביום הכיפורים יום של טהרה, כעין מקווה. לפיכך הנכנס ליום הכיפורים נטהר לדעתו מאליו, בין שב בין לא שב, בין רצה בכך בין לא רצה בכך.
כעת נוכל לשוב לעיין באותם שלושה שאין יום הכיפורים מכפר עליהם אפילו לדעת רבי. במשנה האחרונה במסכת יומא מובאים דבריו המפורסמים של רבי עקיבא:
"אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל! לפני מי אתם מיטהרין, מי מטהר אתכם? אביכם שבשמים, שנאמר 'וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם', ואומר 'מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה'' – מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל".
המקווה המטהר של יום הכיפורים הוא המפגש עם הקב"ה, ולמפגש המטהר הזה אפשר להגיע כמעט בכל מצב ומכל מצב. יוצאי הדופן היחידים הם מי שכלל אינם 'מתייצבים' למפגש: אלו שאינם מאמינים בקיום הבורא (פורק עול), המזלזלים בהתגלות ה' (מגלה פנים בתורה שלא כהלכה) ואלו שאינם רוצים בה (מפרי ברית בבשר). כל שאר ישראל, אפילו אינם שבים מחטאיהם ואפילו אינם מכבדים את יום הכיפורים עצמו ואינם מצפים להיוושע בו, זוכים ביום זה למפגש עם הקב"ה, המטהר אותם, לדעת רבי, מכל חטאותם.
|