מטרת לימוד התורה / פסחים סח

הרב אברהם סתיו

דף יום-יומי, תורת הר עציון

הגמרא (דף סח ע"ב) הביאה את מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע בעניין אופן ההתנהלות הרצוי בשבתות ומים טובים: לדעת רבי יהושע חציו לה' וחציו לכם, ואילו לדעת רבי אליעזר או כולו לה' או כולו לכם. בהמשך הסוגיה סייגה הגמרא את דבריה ביחס לחלק מן המועדים:

מדברי רבי אלעזר עולה שבחג מתן תורה כולם מודים שיש חובת שמחה "לכם" המבטאת את השמחה על קבלת התורה. בהמשך לדברים אלו הביאה הגמרא דוגמאות של אמוראים ששמחו בלימוד התורה שלהם:

הן רב יוסף והן רב ששת (אחרונים עמדו על כך שתכונת העיוורון משותפת לשניהם) הביעו את שמחתם האישית על לימוד התורה, כאשר רב ששת אמר באופן מפורש שתכלית לימודו הייתה לצורך עצמו: "לך קראי, לך תנאי". הגמרא הקשתה על אמירה זו מדברי רבי אלעזר שמהם עולה שלתורה יש חשיבות אוניברסאלית ולא אישית, ותירצה ש"מעיקרא כי עביד איניש – אדעתא דנפשיה קא עביד".

נראה שאפשר להבין את עומקם של דברי הגמרא לאור דברי הרמב"ם בפרק האחרון של מורה הנבוכים (ח"ג פרק נד, הציטוטים מתוך תרגום שוורץ). הרמב"ם שם מונה ארבע שלמויות אפשריות שאותן יכול האדם לרכוש: א. שלימות הממון. ב. שלימות הגוף. ג. שלימות המידות. ד. שלימות השכל. הרמב"ם מבטל לחלוטין את ערכה של שלימות הממון, ומקטין גם את ערכן של שלימות הגוף והמידות. בדבריו אודות שלימות השכל הוא מסביר את החילוק המהותי שבין שלימות זו לאחרות:

דברי הרמב"ם הולמים היטב את התחושות שאותן הביעו רב יוסף ורב ששת, ומבארים אותן. ייחודיותו של לימוד התורה הוא בכך שערכו אינו נמדד ביחס למציאות חיצונית כלשהי. בעוד ששאר תכונותיו של האדם (עושרו, כוחו, מידותיו) באים לידי ביטוי רק במפגש עם גורמים חיצוניים (חפצים לרכוש, בני-אדם להתנהג עמם במידות טובות), הרי שידיעותיו השכליות של האדם קיימות אצלו באופן בלעדי ללא קשר לסביבה החיצונית. (ולדעת הרמב"ם הן למעשה חלקו של האדם לעולם הבא)

בפסקה זו נדמה שהרמב"ם מעודד את האדם לאגואיזם, "ראוי שתשקוד להשיג את זה הקיים לך, ולא תתייגע ותתאמלל למען אחרים, אך בהמשך הפרק כותב הרמב"ם דברים ברוח אחרת, תוך הסבר דברי ירמיהו (ט, כג), "כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ":

כלומר, הרמב"ם מחלק בין נקודת המבט האישית של האדם, שמבחינתה לימוד התורה הוא הפסגה העליונה, לנקודת המבט של התכלית האלוקית, שלפיה לימוד התורה הוא רק שלב ביניים. לאחר שהשיג האדם את השלימות האישית של לימוד התורה, תובע ממנו הקב"ה ליישם את מה שלמד ולהוביל את המציאות החיצונית לאור הערכים שאותם רכש בלימודו.

הרב אברהם סתיו