|
על מנת שיתכפרו בו ערלים בזריקה / פסחים סבהרב אברהם סתיו
בגמרא לעיל (דף סא ע"ב) הובאה מחלוקת אמוראים בדין השוחט על מנת לזרוק לשם ערלים:
בשלב ראשון הבינה הגמרא שמדובר במחלוקת עקרונית האם בכלל יש מחשבת ערלים בזריקה, אך לבסוף הסיק רב אשי (סא ע"ב-סב ע"א) שיש להבין את מחלוקתם באופן אחר:
רב אשי מסביר שרבה ורב חסדא נחלקו האם בזריקה על ערל יש משום שינוי בעלים, ורש"י על אתר (דף סב ע"א ד"ה בהאי) ביאר:
לדעת רש"י, זריקה על ערלים המנויים על הקרבן פוסלת אותו לכולי עלמא, משום שיש מחשבת ערלים בזריקה. מחלוקת רבה ורב חסדא היא רק בזריקה על ערלים שאינם מנויים על הקרבן. במקרה כזה אמור לכאורה הקרבן להיפסל מדין שינוי בעלים, אלא ששינוי בעלים יכול לחול רק על "חבירו דומיא דידיה", היינו על אדם שראוי להקריב עליו ולא על ערל (לדעת רבה).
אמנם, ר' חיים מבריסק (קרבן פסח ב, ו) כתב שיש להסביר את הגמרא באופן אחר, דלא כרש"י. ר' חיים מחדש שגם כאשר ערל מנוי על הקרבן, אופי הפסול שלו איננו רק בכך שהוא ערל, אלא שיש בו דין של שינוי בעלים - זאת משום שערל מופקע לחלוטין מהבאת קרבן פסח ומשום כך אין הבעלות שלו נתפסת בקרבן, וגם אם ניסה להימנות עליו אין זה מועיל והמחשבה לשמו מהווה שינוי בעלים.
ההשלכה העיקרית של הבנה זו היא דין "מקצת ערלה". מפשט מהלך הסוגיה עולה ששחיטה וזריקה לשם מולים וערלים כשרה, ואין מקצת ערלה פוסלת את הקרבן. אך הרמב"ם (שם) פסק שגם מקצת ערלה פוסלת, והגר"ח ביאר שטעמו הוא משום שלדעתו שחיטה לשם ערלים נחשבת כשינוי בעלים שפוסל גם במקצת.
הרב אברהם סתיו
|