מדרש נביאים / יעקב מאיר
פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון
המשנה הפותחת את הפרק השני של מסכתנו מונה את הפסולים לעבודה שמחשבתם איננה פוסלת את הקרבן. ביניהם מונה המשנה גם את ה'ערל' (טו:). על כך שואלת הגמרא 'ערל מנלן? אמר רב חסדא דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו, מדברי יחזקאל בן בוזי למדנו "כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבוא אל מקדשי" ומנין דמחלי עבודה [=שמחללים את העבודה]? דכתיב "בהביאכם (את) בני נכר ערלי לב וערלי בשר להיות במקדשי לחלל את ביתי"'.
הלימוד מפתיע, מאימתי נלמדת ההלכה לא מתורת משה רבינו אלא מדברי יחזקאל? הפתעה זו רק גוברת עם המשך הסוגיא, בה מציגה הגמרא ברייתא המפרשת את הפסוק מיחזקאל כמדרש הלכה תנאי לכל דבר – 'תנו רבנן: "בן נכר", יכול בן נכר ממש? תלמוד לומר "ערל לב". אם כן מה תלמוד לומר "בן נכר"? שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים. ואין לי אלא ערל לב, ערל בשר מנין? תלמוד לומר "וערל בשר"'.
מעבר לעובדה הפשוטה שספר יחזקאל איננו אחד מן החומשים ולכן איננו אמור להידרש להלכה, מעמדו היה מפוקפק גם בין ספרי הנ"ך האחרים. אך דווקא מעמדו המפוקפק גרם לו שייכנס לתוך עומק הקאנון של הספרים הנדרשים להלכה – 'זכור אותו האיש לטוב וחנניא בן חזקיה שמו, שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל שהיו דבריו סותרין דברי תורה. מה עשה? העלה שלש מאות גרבי שמן וישב בעליה ודרשו' (שבת יג: חגיגה יג. מנחות מה.). הפתרון לפסוקים הבעייתיים הוא בעיון המבודד והממושך בעליה, שתוצאתו היא דרשת הכתוב המיישבת את הסתירות.
תוצאת 'דרשת ההצלה' של חנניה בן חזקיה ניכרת במובהק בספרי דברים, שם דורש בנו של חנניה פסוק מספר יחזקאל הסותר את הנאמר בתורה, ומחלץ מתוכו משמעות שאיננה סותרת את התורה: 'אלעזר בן חנניה בן חזקיה בן גרון אומר, הרי הוא אומר "איפה לפר ואיפה לאיל ואיפה לכבש" (יחזקאל מו יא) וכי מדת פרים ואילים וכבשים אחת היא? והלא כבר נאמר "שלשה עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל ועשרון אחד לכבש" (במדבר כט ג). אלא מלמד שאיפה גדולה ואיפה קטנה קרויה איפה'. (ספרי דברים רצד).
ואולי גם דרשת התנאים המובהקת על הפסוק ביחזקאל שבסוגייתנו גם היא שריד מאותה ישיבה ממושכת של חנניה בן חזקיה בעליית ביתו, חמוש בשלוש מאות גרבי שמן, במטרה להציל את ספר יחזקאל מגניזה.
