חציצה בתפילין
זבחים יט ע"א
"הא דיד, הא דראש.
מאי שנא דיד? דכתיב: (ויקרא ו) ילבש על בשרו, שלא יהא דבר חוצץ בינו לבשרו, דראש נמי כתיב: (שמות כט) ושמת המצנפת על ראשו!
תנא: שערו היה נראה בין ציץ למצנפת, ששם מניחין תפילין".
מכאן מקור להלכה בשו"ע או"ח כז, ד:
"לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו, לא שנא של יד לא שנא של ראש.
הגה: ודוקא בתפילין, אבל ברצועות אין להקפיד".
שהרי טענה הגמרא שכשם שחציצה פוסלת בכתונת ככתוב על בשרו, כך צריכה לפסול גם במצנפת, שכן גם בה כתוב על ראשו. ולפי זה הוא הדין בתפילין של יד שכתוב בהם על ידך. וגם במזוזה, שכתוב בה על מזוזות ביתך.
וגם בתפילין של ראש פוסלת חציצה, נראה שנלמד בהקש משל יד. הוכיח זאת בביאור הגר"א אורח חיים סימן כז סעיף ד מגמרתנו, שאם לא כן למה יחצצו התפילין בפני המצנפת, יניחם על גביה! ולמה צריך להיות שערו נראה בין ציץ מצנפת.
ואין לומר שאין מניחין תפילין על גבי המצנפת מפני כבודה, שהרי רצועות התפילין אי אפשר שלא יהיו על גביה. וגם פתיל הציץ היה על המצנפת. קל וחומר שמותר בקציצה שהיא קדושה יותר מרצועותיה, ואפילו מהציץ עצמו כדברי רבה בר רב הונא במסכתות שבת דף יב ע"א, יומא דף ח ע"א, ומנחות דף לו ע"ב:
"מה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת - אמרה תורה (שמות כח) והיה על מצחו תמיד - שלא יסיח דעתו ממנו, תפילין שיש בהן אזכרות הרבה - על אחת כמה וכמה".
ויש ראיה מהגמרא גם לדברי ההגה, שברצועות אין להקפיד. שהרי הרצועות היו על גבי המצנפת, כי אי אפשר לצנוף מצנפת בחלל שבין הרצועות בלבד. וכן במסכת סנהדרין דף קא ע"ב אמרו שירבעם הרים יד במלך שלמה בכך שחלץ תפיליו בפניו. ופירש רש"י שבכך נהיה בגלוי ראש לפני המלך. משמע שהמציאות היתה שכדי לחלוץ את התפילין נצרכו להסיר את כיסוי הראש. ולא היה ניתן לחולצן סביב לכיסוי הראש מבלי להסירו.
