|
חביתי כוהן גדול בידי כוהן הדיוט / מנחות נבהרב ברוך וינטרוב
המשנה מחדשת שבמקרה שהכוהן הגדול מת, והיורשים או הציבור (בהתאם למחלוקת התנאים שנידונה בדברינו אתמול) מביאים את החביתין במקומו, הבאתם אינה שווה בדיוק להבאתו של הכוהן הגדול עצמו. הכוהן הגדול מביא עישרון ומחלקו – מחציתו בבוקר ומחציתו בין הערביים, אך החביתין המובאים לאחר מותו מובאים כעישרון שלם.
סוגייתנו מביאה ספק בעניין זה:
" א"ר חייא בר אבא, בעי רבי יוחנן: שלימה שחרית ושלימה בין הערבים, או דילמא שלימה שחרית ובטילה בין הערבים?"
רבי יוחנן מסתפק כיצד בדיוק יש להבין את חידושה של המשנה – האם מביאים עישרון שלם הן בבוקר הן בין הערביים, או שמא עישרון אחד בבוקר ותו לא.
הגמרא מסיקה שנחלקו בכך האמוראים: רבא סבור כי אכן מובא עישרון בבקר ועישרון בין הערביים, ורבי ירמיה סבור כי מובא רק עישרון אחד, בבוקר. הגמרא מוסיפה שיש ברייתא התומכת בדעתו של רבא.
לאחר מכן ממשיכה הגמרא ואומרת:
"א"ר יוחנן: פליגי בה אבא יוסי בן דוסתאי ורבנן. אבא יוסי בן דוסתאי אומר: מפריש לה שני קמצים של לבונה – קומץ שחרית וקומץ בין הערבים; ורבנן אמרי: מפריש לה קומץ אחד – חצי קומץ שחרית וחצי קומץ בין הערבים".
רש"י על אתר מבאר כי מחלוקתם של אבא יוסי בן דוסתאי וחכמים עוסקת במקרה שהכוהן הגדול חי, כפי שמשמע מן הפסוקים המובאים בהמשך הסוגיה כמקור לשיטות התנאים השונות. מכך עולה שאין כל קשר בין מחלוקת זו לבין הספק שהביא רבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן.
אומנם מפשט הגמרא אפשר להבין שהבאת המחלוקת בידי רבי יוחנן באה בתשובה לספק שהוא עצמו העלה – האם במקרה של מות הכוהן הגדול יש להביא עישרון שלם בבוקר ובערב או בבוקר בלבד. האם אכן אפשר לקשר בין נידון זה לבין מחלוקתם של אבא יוסי בן דוסתאי ורבנן לגבי מידת הקומץ המובאת עם חצי עישרון של כוהן גדול?
ייתכן שאכן נוכל לקשר בין הדברים מתוך התבוננות בקושייתו של השפת אמת על שיטתו של אבא יוסי בן דוסתאי. הגמרא מבארת כי אבא יוסי בן דוסתאי סבר שיש להביא קומץ שלם בבוקר ובין הערביים, כיוון ש"לא אשכחן חצי קומץ דקריב". על כך הקשה השפת אמת על אתר:
"קצת קשה, הא גם חצי עשרון דקרב לא אשכחן, אם כן כמו שנשתנה הכא לחצאין הוא הדין הקומץ דלבונה".
השפת אמת מקשה שכפי שלא מצינו חצי קומץ קרב, כך לא מצינו חצי עישרון שקרב, וכפי שחצי העישרון הוא חידוש, אין תימה גם בכך שיש לחלק את קומץ הלבונה לשני חצאים.
על קושיה זו אפשר להשיב שיש מקום לראות את חידושה של התורה לגבי חלוקת עשרונו של הכוהן הגדול למחצית העישרון בבקר ומחצית העישרון בערב בשתי דרכים. הדרך האחת היא שיש כאן חידוש באופן ההקרבה – מנחה אחת, בת עישרון, מוקרבת חצייה בבקר וחצייה בין הערביים, ולא בבת אחת. הדרך השנייה היא שיש כאן חידוש בקורבן – רואים את מעשי ההקרבה כנפרדים לגמרי, והחידוש הוא בכך שאפשר להקריב חצי מן הכמות.
והנה על פי האופן הראשון, שהחידוש הוא במעשה ההקרבה, בכך שאפשר להקריב קורבן אחד בשני מעשי הקרבה שונים, צודקים דברי השפת אמת, שכפי שמקריבים חצי עישרון כך יש להקריב חצי קומץ לבונה. אך אם מדובר בחידוש בקורבן, שכל אחד משני מעשי ההקרבה נחשב כהקרבת קורבן בפני עצמו אלא שיש חידוש בכך שהכמות המוקרבת היא של חצי עישרון, הרי שחידוש זה נאמר דווקא בסולת ולא בלבונה.
לאור זאת תתפרש מחלוקת אבא יוסי בן דוסתאי וחכמים כך: לדעת אבא יוסי בן דוסתאי הקרבת חביתי כוהן גדול מתחלקת לשני מעשי הקרבה נפרדים לגמרי, אלא שנתחדש בהם שבכל אחד יובא חצי עישרון בלבד. חידוש זה לא נאמר לגבי הלבונה, ועל כן יש להביא קומץ לבונה מלא בכל אחד ממעשי ההקרבה. לדעת חכמים, לעומת זאת, חביתי כוהן גדול מוקרבים בשני מעשים המתייחסים זה לזה, ועל כן כפי שבכל אחד מוקרב חצי מן העישרון, כך יוקרב חצי מן הקומץ.
כעת אפשר גם להבין את הקישור שבין מחלוקת זו ובין ספקו של רבי חייא בר אבא לגבי מקרה שהכוהן הגדול מת. כפי שלמדנו בדף נא ע"ב, במקרה כזה בטל חידושה המיוחד של התורה לגבי הקרבת חצי עישרון. והנה אם נאמר כי החידוש הוא באופן ההקרבה, המתפצל לשניים, הרי שביטול החידוש יביא להקרבה של עישרון אחד בבוקר ותו לא. אם מדובר בשני מעשי הקרבה נפרדים לחלוטין, והחידוש הוא בכך שהכמות המוקרבת בכל אחד מהם היא חצי עישרון, הרי שבהתבטלות החידוש יוקרבו שני עשרונים – האחד בבוקר והאחד בין הערביים.
[לעיון נוסף ביחס שבין שתי ההקרבות במנחת חביתין של כוהן גדול ראה דברינו לדף ח]
|