|
חביתי כוהן גדול / מנחות נאהרב ברוך וינטרוב
הגמרא בסוגייתנו, בתוך עיסוק בדיני חביתי כוהן גדול, דנה בשאלה אם יש לדמות חביתי כוהן גדול למנחת שמן הבאה נדבה או למנחת התמידים. אחת מנקודות הדמיון שבין חביתי כוהן גדול למנחת התמידים, הרמוזה באות י' שבסימן 'יגיל' שבסוגייתנו, היא העובדה שחביתי כוהן גדול הם מנחת יחיד, בדומה לנדבת שמן, ובשונה ממנחת התמידים, שהיא קורבן ציבור. לכאורה מפורש בדברי הגמרא שחביתי הכוהן הגדול הם מנחת יחיד ולא קורבן ציבור.
אומנם במשנה בדף נא ע"ב נאמר כי במקרה שהכוהן הגדול מת באמצע היום, ועוד לא מונה כוהן אחר במקומו, נחלקו התנאים מיהו שמביא את החביתין – יורשי הכוהן הגדול או הציבור. לפחות על פי הדעה שהציבור הוא שמביא את החביתין, משמע שמדובר בקורבן ציבור.
ואכן נסתפק המשנה למלך (קרבן פסח א, ג) אם חביתי כוהן גדול הם קורבן ציבור או קורבן יחיד, והוא מביא מרחבי הש"ס ראיות לכאן ולכאן.
באחרונים מצינו הסברים שונים לכפילות זו שבחביתי כוהן גדול. המקדש דוד (ל, ב) מציע כי החביתין הם אכן קורבן ציבור, אלא שמבחינה מעשית התקינו את חיובם על ידי הכוהן הגדול. על פי זה, הגמרא בסוגייתנו משווה בין החביתין לבין מנחת יחיד כיוון שבפועל החביתין מובאים על ידי יחיד, ואילו במשנה להלן אנו מוצאים דעות המטילות את חיוב ההבאה, לאחר מותו של הכוהן הגדול, על הציבור, כיוון שבמקורה מנחה זו היא מנחת ציבור.
ייתכן להציע הסבר נוסף: אתמול דנו בקורבן התמיד והצענו שמתקיים בו כפל דינים – קורבן התמיד כקיום במזבח וקורבן התמיד כקיום של קורבן על המזבח. אפשר להציע הצעה דומה גם לגבי חביתי כוהן גדול ולומר כי אף הם מובאים בכל יום הן כדין במזבח הן כדין של קורבן.
אם כך, יובן מדוע מחד גיסא אפשר להשוות את מנחת החביתין למנחת יחיד, שהרי יש בה דין של יחיד, ומאידך גיסא אפשר לטעון כי לאחר מות הכוהן הגדול יובאו החביתין מממון הציבור, בהיות בהם דין של קורבן ציבור. לאור זאת אפשר לראות גם את מחלוקת התנאים כמחלוקת בשאלה מהו הדין המרכזי יותר בדיני חביתין: לדעת רבי שמעון הדין המרכזי יותר הוא הדין במזבח, שהוא חיוב הציבור, ועל כן במותו של הכוהן הגדול על הציבור להביא את המנחה. לדעת רבי יהודה הדין המרכזי יותר הוא דין הקורבן של הכוהן הגדול, ועל כן במותו יובא הקורבן על ידי יורשיו.
|