תדיר ומקודש / מנחות מט

הרב אברהם סתיו

דף יום-יומי, תורת הר עציון

הגמרא בסוגייתנו דנה במקרה שבו אין די בהמות בבית המקדש לכל קורבנות החובה, ויש לבחור על איזה קורבן לוותר:

"בעא מיניה ר' חייא בר אבין מרב חסדא: ציבור שאין להן תמידין ומוספין, אי זה מהן קודם? 
היכי דמי? אילימא תמידין דיומיה ומוספין דיומיה – פשיטא, תמידין עדיפי, דהוו להו תדיר ומקודש! 
אלא תמידין דלמחר ומוספין דהאידנא – תמידין עדיפי שכן תדיר, או דלמא מוספין עדיפי דהוו להו מקודש?"

שאלת הגמרא במסקנתה עוסקת במקרה שבו עומדים זה מול זה המוספים של היום לעומת התמידים של מחר, ויש לבחור ביניהם. הגמרא מביאה ראיות לכאן ולכאן, אך נותרת ללא הכרעה.

ספק דומה מופיע גם בגמרא בזבחים (צ ע"ב):

"איבעיא להו: תדיר ומקודש – איזה מהם קודם? תדיר קודם משום דתדיר, או דלמא מקודש קדים דקדיש?"

על אף הזהות הלשונית בין השאלות, קיים שוני מציאותי ביניהן. בסוגיין הספק הוא ביחס להעדפת קורבן אחד על פני רעהו, ואילו במקרה הנדון בגמרא בזבחים יש די בהמות עבור כל הקורבנות, והשאלה היא רק איזה קורבן להקריב קודם.

מהו היחס בין שתי הסוגיות?

התוספות, גם בסוגייתנו (ד"ה תדיר) וגם בזבחים (צא ע"א ד"ה תא שמע), הקשו מדוע לא השוותה הגמרא בין שתי הסוגיות, ונשארו בקושיה. מדבריהם עולה שעקרונית יש להשוות בין שתי הסוגיות. לעומת זאת, מפרשי התוספות (קרן אורה כאן ועוד) כתבו שאין דמיון בין התחומים, משום שבזבחים מדובר בסדר ההקרבה ואילו בסוגיין מדובר בהעדפת קורבן אחד על משנהו.

נראה שיסוד המחלוקת בין התוספות ובין האחרונים נעוץ בהבנת משמעותו של סדר הקדימות הנדון בגמרא בזבחים:

א. בעלי התוספות מבינים שסדר הקדימות הוא ביטוי לרמת החשיבות של הקורבן, ולפי זה אפשר להשוות בין הסוגיות ולומר שהקורבן המוקרב ראשון הוא החשוב יותר, וממילא גם יש להעדיפו על פני רעהו.         
ב. האחרונים מבינים שסדר הקדימות נובע משיקולים פנימיים, שאינם קשורים דווקא לחשיבות הקורבן, וממילא שתי השאלות אינן קשורות זו לזו.

מחלוקת זו באה לידי ביטוי גם בפירוש המילים "תדיר ומקודש" בסוגיין, כפי שעולה משתי הלישנות ברש"י:

א. בלישנא קמא מפורש שמשמעות הביטוי "תדיר ומקודש" בסוגיין זהה לפירושו בסוגיה בזבחים, דהיינו שהמוסף נחשב 'מקודש' משום שהוא קרב בשבת או ביו"ט, שהם ימים קדושים, והתמיד נחשב 'תדיר' משום שהוא מוקרב בתדירות גבוהה מזו של המוסף. נראה שלפי לישנא זו יש להשוות בין הסוגיות והשיקולים בשתיהן זהים.

ב. בלישנא בתרא מבואר שמשמעות המילה 'מקודש' בסוגיין היא שהמוסף של היום מזומן להקרבה עכשיו, בניגוד לתמיד, שחיוב הקרבתו יחול רק מחר. כמו כן אפשר להסביר שהתמיד נחשב 'תדיר' לא רק משום שתדירותו גבוהה משל המוסף אלא משום שיש חשיבות מיוחדת לתמיד המוקרב בכל יום (עי' פסחים סו ע"א). לפי לישנא זו אין מקום להשוות בין הסוגיות, וממילא אין משמעות המושגים 'תדיר' ו'מקודש' בסוגייתנו כמשמעותם בגמרא בזבחים, וביטויים אלו מקבלים משמעות שונה לחלוטין.