גון התכלת / מנחות מג

הרב ברוך וינטרוב

דף יום-יומי, תורת הר עציון

"תניא, היה ר' מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע לכסא הכבוד, שנאמר 'ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר', וכתיב 'כמראה אבן ספיר דמות כסא'".

מימרא מפורסמת זו של רבי מאיר, הבאה לבאר את הייחוד שבצבע התכלת, היא אחד מסימני המפתח בקרב המשתדלים לחדש את התכלת בזמננו, שכן שאלה מרכזית בעניין זה היא מהו צבעו המדויק של הגוון אשר היה קרוי בפי חכמים תכלת. מתוך מימרא זו נראה כי גוון זה קרוב למדי לגוון הקרוי תכלת גם בפינו, ושאכן מאפיין את הים ואת השמיים.

אומנם בירושלמי במסכת ברכות (א, ב) מופיעה מימרא זו עם הוספה קטנה, אשר לכאורה משנה את המשמעות:

"שהתכלת דומה לים, והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד..."

צבעם של העשבים אינו תכול, ובדרך כלל הוא ירוק. למעשה אף צבע הים והשמיים עשוי להיות מתואר כירקרק בשעות מסוימות, ומכך נובע כי גון התכלת נוטה לירקרק.

בילקוט שמעוני (תהילים תתמא) מופיע מדרש מפליא עוד יותר:

"חזקיה אמר, ואית דאמרי לה בשם רבי מאיר: תכלת דומה לעשבים, עשבים דומים לאילנות, אילנות לרקיע, רקיע לנוגה, נוגה לקשת, וקשת לדמות, שנאמר 'כמראה הקשת'".

כאן כבר מדומה התכלת לעשבים, לאילנות, לרקיע ולנוגה. ייתכן כי הרמז לפתרון נעוץ בדימוי לקשת, המצביע על ריבוי צבעים.

ואכן ד"ר ישראל זיידרמן טוען:

"דימוי התכלת לשלל הדברים שבטבע הוא תמוה עד למאוד, מפני שלרבים מהם יש גוונים אחרים במקומות שונים ובזמנים שונים, וכן כקבוצה אין לכל הדברים האלה צבע משותף".

היה זה אגיפטולוג אוסטרי בשם אלכסנדר דדקינד שיישב קושיה זו עוד בשנת 1898. הוא הצביע על כך שהמיץ הנסחט מארגמון קהה קוצים הוא כמעט חסר צבע בתחילה, אולם עם חשיפתו לאוויר ולשמש הוא נעשה צהוב, ואז נהפך לסירוגין לירוק, אח"כ מופיע טורקיז ואחריו כחול, עד שלבסוף מתייצב הצבע הסגול הסופי. בתהליך רבגוני זה הכיר דדקינד את תיאורי התלמוד הנ"ל לגבי דימויי התכלת השונים, ובזאת ראה הוכחה מכרעת לזיהוי התכלת כצבע הסגול המתקבל מארגמון קהה קוצים.

ובהקשר לתכלת נאמר ב"דברי מנחם":

"וכבר כתבו המומחים במקצוע זה שצבע 'ארגמן' עובר דרך שורת גוונים שונים עד שמתהווים הצבעים הסופיים, ולפ"ז נ"ל שאין שום סתירה בין כל השיטות הנ"ל בנוגע לגוון התכלת".

דברים אלו מעוררים אותנו לחשוב כי חשיבותו של גון התכלת אינה רק בגוון הסופי הנראה לעין אלא גם בגוונים הכלולים בו. למרבה ההפתעה, רעיון זה מצוי בסגנון שונה מעט כבר בדברי הרמב"ן על התורה, בהסברו מדוע נבחר דווקא התכלת לצבע הציצית (במדבר טו, לח):

"אבל הזכרון הוא בחוט התכלת, שרומז למדה הכוללת הכל, שהיא בכל והיא תכלית הכל, ולכן אמר 'וזכרתם את כל' שהיא מצות השם. וזהו שאמרו מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד וכו', והדמיון בשם גם הגוון תכלית המראות, כי ברחוקם יראו כולם כגוון ההוא, ולפיכך נקרא תכלת".