אופי מצוות ציצית / מנחות מא

הרב אברהם סתיו

דף יום-יומי, תורת הר עציון

סוגייתנו דנה בשאלה אם מצוות ציצית היא חובת הגברא או חובת הטלית. לשאלה זו יש מספר השלכות ביחס לגדרים ההלכתיים של אופן קיום המצווה. כך למשל מובא בגמרא סיפור על רבא בר רב נחמן, שסבר שהמצווה היא חובת גברא ולכן התיר לעצמו ללבוש בגד שציציותיו פסולות משום שלבש גם בגד שציציותיו כשרות. ואולם רבה בר הונא אמר לו שהדבר אסור משום שהמצווה היא חובת כל טלית וטלית ולא חובת גברא. דוגמה נוספת נמצאת בדברי שמואל, שחייב כל טלית בציצית גם כאשר אין לובשים אותה, משום שהחובה היא חובת הטלית ולא חובת הגברא.

בדברי הגמרא מופיע היבט נוסף של שאלת אופי החיוב – מידת המחויבות של האדם לקיום המצווה. אפריורית אפשר להציע שתי דרכים להבנת היחס שבין שאלת אופי החיוב ובין המחויבות לקיים את המצווה:

א. לפי הצד שזו חובת גברא מדובר במצווה חיובית גמורה כמו תפילין, ואילו לפי הצד שזו חובת טלית מדובר במצווה קיומית הנוצרת כאשר האדם לובש טלית.

ב. לכו"ע זו מצווה קיומית, אלא שלמ"ד חובת גברא זו מצווה המוטלת על האדם הלובש בגד ואילו למ"ד חובת טלית זו מצווה שעניינה תיקון והכשר הבגד עצמו.

לאחר שמובאת דעת רבה בר הונא, הסבור שהמצווה היא חובת טלית, אומרת הגמרא שדעה זו חולקת על דבריו של מלאך:

"ופליגא דמלאכא, דמלאכא אשכחיה לרב קטינא דמיכסי סדינא, אמר ליה: קטינא, קטינא, סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא, ציצית של תכלת מה תהא עליה? אמר ליה: ענשיתו אעשה? אמר ליה: בזמן דאיכא ריתחא ענשינן.            
אי אמרת בשלמא חובת גברא הוא – היינו דמחייב, דלא קא רמי; אלא אי אמרת חובת טלית הוא – הא לא מיחייבא! אלא מאי, חובת גברא הוא? נהי דחייביה רחמנא כי מיכסי טלית דבת חיובא, כי מיכסי טלית דלאו בת חיובא היא מי חייביה רחמנא? אלא הכי קאמר ליה: טצדקי למיפטר נפשך מציצית".

מסקנת הגמרא מעוררת שתי שאלות שנידונו בדברי המפרשים: ראשית – האם הביקורת של המלאך על כך שרב קטינא עשה "טצדקי למיפטר נפשיה מציצית" קיימת דווקא למ"ד חובת גברא או גם למ"ד חובת טלית? רש"י גרס במסקנת הגמרא את המילה 'אלא' (כפי שהובא לעיל), ולשיטתו גם למ"ד חובת טלית אסור להיפטר בכוונה ממצווה זו. אומנם התוספות (ד"ה הכי) לא גרסו כך, וכתבו ש"אי לאו חובת גברא לא שייך למיענש עליה".

שאלה שנייה, העולה בתוספות בפסחים (קיג ע"ב ד"ה ואין), היא אם החובה היא דווקא ללבוש ציצית כשיש כזו, או שגם אם אין לאדם ציצית כלל הוא מחויב לקנות ציצית. שני תירוצי התוספות שם חלוקים בשאלה זו, ובתוספות בסוגיין מבואר שאין חובה לקנות ציצית אפילו למ"ד חובת גברא.

נראה ששתי השאלות הללו נובעות משתי ההבנות שהוצעו לעיל:

א. לפי שיטת רש"י, גם למ"ד חובת טלית יש בכך מצווה קיומית שאסור להתחמק ממנה, ואילו למ"ד חובת גברא מסתבר שזהו חיוב גמור, ואדם חייב לקנות טלית גם אם אין לו כזו.

ב. לפי שיטת התוספות, למ"ד חובת טלית אין בכך שום מצווה על הגברא אלא רק תיקון של החפצא, וממילא אין כל עניין ללבוש טלית (כמו שאין עניין לגדל תבואה בשביל להפריש תרומות ומעשרות), ואילו למ"ד חובת גברא יש כאן מצווה קיומית שאסור להתחמק ממנה בכוונה אך אין חובה לקנות טלית כדי לקיימה.