|
מיני הבגדים החייבים בציצית / מנחות מהרב אביהוד שורץ
בגמרא בסוגייתנו נאמר:
"היא של בגד וכנפיה של עור – חייבת, היא של עור וכנפיה של בגד – פטורה".
ההנחה העומדת ביסוד דברי הגמרא היא שבגד עור פטור מציצית. על בסיס הנחה זו קובעת הגמרא שיש ללכת אחר עיקר הבגד ולא אחר כנפותיו. מדברי המפרשים עולה שבגד עור איננו נחשב בגד, כנראה משום שאין דרך העולם להתקין בגדי עור (ראה ערוך השולחן אורח חיים י, ט).
לדעת חלק מן הראשונים רק בגדי צמר או פשתן חייבים בציצית מדאורייתא, והשולחן ערוך (אורח חיים ט, א) קיבל דעה זו להלכה, אך הרמ"א על אתר השיג עליו והורה לקבל את דעת רבים מן הראשונים, שלפיה כל הבגדים כולם חייבים בציצית. אומנם גם לדעת השולחן ערוך, המחייב את כל הבגדים בציצית, בגד עור פטור מן הציצית, כמפורש בסוגייתנו.
על רקע הלכה זו, הפוטרת בגד עור מן הציצית, נתעוררו פוסקי הדור האחרון לבחון שאלה מעניינת: האם אפשר לייצר בגד לציצית מניילון או מחומרים סינתטיים אחרים. היתרון בבגדים כאלה הוא שאפשר לעשות מהם רשת, שתמנע חום והזעה של הלובש. הרב משה פיינשטיין (אגרות משה א, ב) נדרש לנושא וקבע:
"נשאלתי אם יכול ללבוש בימי הקיץ החמים בגד של ד' כנפות לקיום מצות ציצית מהמינים ניילאן ורייען שנתחדשו בשנים אלו. והשבתי כי מסתבר לעניות דעתי כי מינים אלו פטורין מציצית... כמו בגד של עור".
נימוקו המרכזי של הרב פיינשטיין הוא שבגד, על פי הגדרתו, הוא דבר הנארג מחוטים. בגד עור עשוי מחתיכת עור גדולה אחת, והיות שאריגה אינה שייכת בו – הוא פטור מן הציצית. הרב פיינשטיין מסביר שגם בגד ניילון עשוי להיות מיוצר מחתיכה גדולה שאיננה זקוקה לאריגה, וזו הסיבה לכך שהוא פטור מן הציצית.
הרב אליעזר יהודה ולדנברג (ציץ אליעזר יב, ג) מצטט את דברי הרב פיינשטיין ודוחה אותם. בתוך דבריו הוא מתמודד עם המורכבות בהתייחסות ההלכתית לניילון:
"מה שאין כן מינים אלה של ניילון וכדומה, שאין להם הויה טבעית עצמית אלא מיוצרים בידי אדם מחומר גלמי, והמה כחומר ביד היוצר באיזה צורה לייצרם ולהכשירם לתשמישם שמייעדים להם, בכן כגון דא יש מקום לומר שהדבר תלוי באיזה צורה שמייצרים אותם".
הרב ולדנברג עומד על הקושי בהתייחסות לחומרים הסינתטיים למיניהם: היות שכל יצירתם בהליך בלתי טבעי, אי אפשר להכליל לגביהם הכללה הלכתית, משום שבידי אדם לנהוג בהם בדרכים שונות ומשונות. ובכן, אם ביחס לעור קבענו שאין דרך לארוג ממנו חוטים, הרי שביחס לניילון אין כל אפשרות לכלול הכללה כזו. ואומנם הלכה למעשה קובע הרב ולדנברג:
"מכל האמור נראה להלכה דהדעת נוטה דבגדי ניילאן והדומה להן חייבים בציצית, ובפרט כשעשוים בדרך של אריגה, ואין ללבוש ארבע כנפות מהן מבלי שיטיל בהן ציצית. וקרוב גם לודאי שלא גרועים המה משאר מינים חוץ מצמר ופשתים, ובפרט כשארוגים, אך לענין ברכה כדאי שלא לברך עליהם...".
אם כן, לפנינו מחלוקת הלכתית בין שניים מגדולי הפוסקים שבדור, הנובעת כאמור מן הספק המהותי ביחס לדינם של חומרים חדשים ולאפשרות לשייך אותם לקטגוריה הלכתית ברורה וחד משמעית. יש להעיר כי גם בתחומים הלכתיים אחרים המתייחסים למציאות חדשה מצאנו מחלוקות דומות, שעיקרן בשאלה העקרונית אם תמיד אפשר להתאים את המציאות החדשה לקטגוריות ההלכתיות הקבועות.
|