|
ברכות התפילין / מנחות לוהרב ברוך וינטרוב
הגמרא בסוגייתנו דנה בדברי רב חסדא, הטוען שהסח בין תפילין של יד לתפילין של ראש חוזר ומברך. הראשונים נחלקו במסקנת הסוגיה. דעת רש"י היא שלמסקנת הסוגיה יש לברך ברכה אחת בעת הנחת תפילין של יד, ולאחר מכן להניח תפילין של ראש בלא ברכה נוספת, ורק מי שדיבר בין תפילין של יד לשל ראש, ובכך יצר הפסק, צריך לברך ברכה נוספת על תפילין של ראש. לעומת זאת, לדעת ר"ת, המובאת בתוספות על אתר, יש לברך ברכה אחת על תפילין של יד, וברכה שנייה על תפילין של ראש. המדבר בין תפילין של יד לתפילין של ראש נדרש, לדעת ר"ת, לברך את שתי הברכות על תפילין של ראש.
הרא"ש (הלכות תפילין סימן יד) מעיד:
"ואני הייתי מברך ברכה אחת בילדותי, כי כן שמעתי ממורי אחי שאמר משום ה"ר שמואל מאיברא דכיון דפליגי ביה רבוותא טוב יותר שלא יברך, דברכות אין מעכבות, ממה שיברך ברכה לבטלה, עד שלמדתי מנחות ונראה לי לפום ריהטא דגמרא שיש לברך שתי ברכות, וכן היה נוהג מהר"ם מרוטנבורג".
להלכה נחלקו בכך השולחן ערוך והרמ"א (אורח חיים כה, ה).
לכאורה אפשר היה לבאר את המחלוקת כעוסקת ביחס שבין שתי הנחות התפילין: אם הן מצווה אחת – יש לנקוט כשיטת רש"י ולברך ברכה אחת בלבד, אך אם מדובר בשתי מצוות – יש לברך על כל אחת מהן בפני עצמה.
אלא שמהמשנה להלן (לח ע"א) משמע מכאן שמדובר בשתי מצוות נפרדות:
"תפלה של יד אינה מעכבת את של ראש, ושל ראש אינה מעכבת את של יד".
נראה, אם כן, שיש להסביר את המחלוקת כך: לדעת רש"י אנו לומדים מן המשנה כי תפילין של יד ושל ראש הן שתי מצוות נפרדות אך זהות, ועל כן בדומה לשוחט שתי בהמות בזו אחר זו, שאינו מברך אלא פעם אחת על קיומן של שתי המצוות הנפרדות, גם המניח תפילין של ראש אינו חוזר ומברך, כיוון שהוא סומך על הברכה שבירך על תפילין של יד. לדעת רבנו תם, לעומת זאת, תפילין של ראש הן קיום נוסף ומחודש, שאינו מצוי בתפילין של יד, ועל כן צריך להוסיף ברכה מיוחדת עבור תפילין של ראש. אם אדם סח בין תפילין של יד לשל ראש, עליו לברך את שתי הברכות – עבור הקיום הרגיל של הנחת תפילין ועבור החידוש הנוסף בהנחת תפילין של ראש.
ומהו חידוש זה?
רעיון מעניין אנו מוצאים בדבריו של בעל ערוך השולחן (אורח חיים כה, י):
"ונראה לי ד'להניח' היא ברכת המצוה, ו'על מצות' היא ברכת תודה שזכנו ה' לעשות אות בינו ובינינו, וזה שייך לשל ראש כמו שדרשו על קרא ד'וראו כל כו' כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך' – אלו תפלין שבראש".
לדעתו, בהנחת התפילין של ראש נוסף, מעבר למצוות ההנחה, גם הקיום של האות, המתבטא דווקא בתפילין של ראש.
הגרי"ד סולובייצ'יק, שאחז גם הוא בתפיסה דומה, הוסיף וביאר על פי זה גם את שיטת בעלי התוספות המצריכים קשירה בכל יום בתפילין של יד דווקא, בעוד בתפילין של ראש הם מסתפקים בהנחה. הגרי"ד הסביר שבתפילין של יד עיקר המצווה הוא במעשה הקשירה, ואילו בתפילין של ראש עיקר המצווה הוא בהיות האדם מעוטר בתפילין, ועל כן אפשר לומר, על דרך ההשאלה, כי בתפילין של יד 'קשירה עושה מצווה' ואילו בתפילין של ראש 'הנחה עושה מצווה'.
(וראה על כך בשיעורי הגרי"ד על תפילין, סת"ם וציצית, סימן ה.)
|