תפילין של רש"י ושל ר"ת / מנחות לד

הרב אברהם סתיו

דף יום-יומי, תורת הר עציון

בסוגייתנו מופיעה אחת המחלוקות הידועות ביהדות: מחלוקת רש"י עם נכדו רבנו תם בדבר סדר פרשיות התפילין. בגמרא נאמר:

"ת"ר: כיצד סדרן? 'קדש לי' 'והי' כי יביאך' מימין, 'שמע' 'והי' אם שמוע' משמאל. 
והתניא איפכא! אמר אביי: לא קשיא – כאן מימינו של קורא, כאן מימינו של מניח, והקורא קורא כסדרן".

רש"י פירש, לפי מסקנת הגמרא, שהפרשיות מונחות כסדר כתיבתן בתורה, מימין לשמאל, מנקודת המבט של הקורא: קדש, והיה כי יביאך, שמע, והיה אם שמוע.

אומנם רבנו תם פירש, מתוך דיוק בלשון הברייתא שחילקה בין צמדי הפרשיות, ששתי הפרשיות הראשונות מסודרות מימין לשמאל ושתי הפרשיות האחרונות מסודרות משמאל לימין. כך הסדר מנקודת המבט של הקורא (מימין לשמאל) יהיה כך: קדש, והיה כי יביאך, והיה אם שמוע, שמע.

מחלוקת זו תפסה מקום של כבוד ביהדות. ממצאים ארכאולוגיים הראו שכבר בתקופת בית שני התקיימו שתי הדעות ביחס לסידור הפרשיות, ואף מן השמיים לא אבו להכריע את המחלוקת (שו"ת מן השמיים סימן ג):

"והשיבו: אלו ואלו דברי אלקים חיים, וכמחלוקת למטה כך מחלוקת למעלה"
(בהמשך מבואר שדעת הקב"ה כרבנו תם, ודעת הפמליא של מעלה כרש"י).

נראה שהיכולת לומר במחלוקת זו ש"אלו ואלו דברי אלקים חיים" נובעת גם מכך שקשה להבין מהם העקרונות ההלכתיים העומדים בבסיסה. בגמרא לא הובא מקור או נימוק כלשהו לסדר הפרשיות, ואף לא ברור אם יש משמעות מהותית לסדר הפרשיות או שמא הסדר נובע רק מהצורך של פרשיות מסוימות להיות פנימיות ושל אחרות להיות חיצוניות (עי' חידושי הגרי"ז על אתר).

אף שדברים אלו עומדים ברומו של עולם, ננסה להבין מעט את יסוד המחלוקת על דרך הפשט. בהסבר דעת רש"י אפשר לומר בפשטות שהפרשות צריכות להיות כסדר שהן מסודרות בתורה, משום שהסדר שבתורה הוא רצף אחד בעל משמעות. בשתי הפרשיות הראשונות הדבר מובן יותר, משום שגם בתורה הן סמוכות זו לזו, אך גם בפרשיות האחרות אפשר לומר שיש משמעות לסדר ביניהן אף שנכתבו במרווחים גדולים.

לאור דברים אלו יש להבין בדעת רבנו תם שכל אחד מצמדי הפרשיות הוא יחידה עצמאית, ומשום כך יש משמעות לסדר הפנימי של שתי הפרשיות הראשונות מימין לשמאל ושל שתי הפרשיות השניות משמאל לימין. אומנם עדיין יש לבאר מדוע שתי הפרשיות האחרונות מסודרות משמאל לימין. נראה שסדר זה אינו נחשב "משמאל לימין" אלא "מימין לשמאל" מנקודת המבט של המניח, לעומת הפרשיות הראשונות שהן מימין לשמאל מנקודת המבט של העומד מבחוץ. הפער בין נקודות המבט נובע מתפקידם השונה של שני צמדי הפרשיות – הצמד הראשון מבטא את האות החיצוני על יציאת מצרים, אשר ניתן כתשובה לשאלותיו של "בנך", וממילא הוא מסודר לפי נקודת המבט של הקורא. לעומת זאת, הצמד השני של הפרשיות מבטא את המחויבות הפנימית של האדם המניח את התפילין כלפי הקב"ה, וממילא הוא מסודר לפי המניח.

הבנה נוספת בשיטת רבנו תם עולה מלשון התוספות, שהדגישו שלפי רבנו תם ה"הויות" (שתי פרשיות 'והיה') נמצאות יחד כלפי פנים, כלומר שתי הפרשיות החיצוניות, 'קדש' ו'שמע', הן פרשיות של ציווי המוטל על האדם, והן האמצעי שבעזרתו אפשר להגיע פנימה, אל פרשיות ה"הויות" שבהן מופיע גם השכר האלוהי – "והיה כי יביאך אל הארץ", "ונתתי מטר ארצכם".