|
ה' ישמור צאתך ובואך / מנחות לגהרב אביהוד שורץ
בעשרות השנים האחרונות הופכת הפנייה לצדיקים ולחסידים למיניהם לעניין נפוץ ביותר. קמעות, ברכות וסגולות שונות ומשונות ניתנים להשגה בכל פינה, ורבים אכן נזקקים להם ונעזרים בהם. תופעה זו, שבוודאי היתה קיימת גם בימים עברו – יש הדורשים אותה לשבח ויש הדורשים אותה לגנאי, ואין כאן המקום לדון בנימוקים לכל אחת מן העמדות.
במסגרת זו של עיסוק בקמעות וברכות מייחסים רבים חשיבות גדולה גם לעניין המזוזות שבפתח הבית. לפני מספר שנים הלך לעולמו רב מפורסם, שקנה לו שם כ"קורא מזוזות" המסוגל למצוא במזוזה פרטים רבים על חייו והנהגותיו של בעליה.
מן הגמרא בסוגייתנו למדנו כי יש להבחין הבחנה עקרונית בין המזוזה ובין סגולות פופולריות אחרות, משום שסגולתה המיוחדת של המזוזה, השומרת ומגינה על יושבי הבית, היא חלק בלתי נפרד מן המצווה שבה. עניין זה של שמירה, אף שלפום ריהטא עולה ממנו ניחוח מיסטי, הוא יסוד הלכתי מובהק, הקובע הלכה חשובה בדבר מיקומה של המזוזה:
"אמר רבא: מצוה להניחה בטפח הסמוך לרשות הרבים. מאי טעמא? רבנן אמרי: כדי שיפגע במזוזה מיד; רב חנינא מסורא אומר: כי היכי דתינטריה".
הגמרא מוסיפה ומבארת כי המזוזה אכן מגינה על הבית, כפי שנאמר בתהילים:
"ה' שֹׁמְרֶךָ ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ... ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ. ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם".
הביטויים "יד ימינך" ו"צאתך ובואך" עוסקים, על פי דברי חז"ל, במזוזה המוצבת בפתח הבית מימין, והם מלמדים על השמירה המיוחדת ששומר הקדוש ברוך הוא על עובדיו, שלא כמלך בשר ודם. דברי הגמרא כאן מובאים גם במסכת עבודה זרה (יא ע"א) מפיו של אונקלוס הגר, אשר הצליח לגייר רבים מחיילי הקיסר הרומאי כאשר הסביר להם על השמירה המיוחדת המתבטאת במזוזה.
ראוי להזכיר בהקשר זה גם את דברי הגמרא לעיל (לב ע"ב):
"תניא נמי הכי: תלאה במקל או שהניחה אחר הדלת – סכנה ואין בה מצוה".
רש"י מבאר כי מזוזה שלא במקומה איננה מקיימת את המצווה, וממילא מבטלת את השמירה על יושבי הבית ועלולה להביאם לידי סכנה.
על פי פשוטם של דברים, המזוזה מגינה על יושבי הבית משום שמצויים בה שמותיו של הקדוש ברוך הוא, בבחינת "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". אפשר לחדד את הדברים לאור המחלוקת שהבאנו לעיל בדבר הצבת המזוזה סמוך לרשות הרבים. על פי הדעה הראשונה בגמרא, מיקום זה מוביל לכך שהאדם יפגע במזוזה כשייכנס לביתו. לאדם אין שליטה על המתרחש ברשות הרבים, ואולם ברגע שהוא נכנס לביתו – הרי הוא מצהיר כי זהו בית המושתת על אדני האמונה בקדוש ברוך הוא ועל התכנים הגלומים במזוזה.
באמצעות המזוזה הופך אדם את ביתו לבית של שכינה, בבחינת מקדש מעט. אין ספק שאם אכן מדובר במשכנו של הקדוש ברוך הוא, אך טבעי הוא כי מקום זה יהיה "משומר מן המזיקין", ולא יאונה לדרים בתוכו כל רע.
|