|
כתיבת ספר תורה / מנחות להרב ברוך וינטרוב
מצוות כתיבת ספר תורה, הלוא היא המצווה התרי"ג, האחרונה הכתובה בתורה, נידונה רבות בראשונים ובאחרונים. אחת מן המחלוקות המפורסמות בעניין זה עוסקת באופן קיומה של מצווה זו בזמננו. דעת הרא"ש (הלכות קטנות, הלכות ספר תורה א) היא:
"וזהו בדורות הראשונים, שהיו כותבים ס"ת ולומדים בו. אבל האידנא, שכותבין ספר תורה ומניחין אותו בבתי כנסיות לקרות בו ברבים, מצות עשה היא על כל איש מישראל אשר ידו משגת לכתוב חומשי התורה ומשנה וגמרא ופירושים להגות בהן הוא ובניו, כי מצות כתיבת התורה היא ללמוד בה, כדכתיב 'ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם'. ועל ידי הגמרא והפירושים ידע פירוש המצות והדינים על בוריים, לכן הם הם הספרים שאדם מצווה לכתבם, וגם לא למכרם אם לא ללמוד תורה ולישא אשה".
הבית יוסף (יורה דעה סימן ר"ע) תמה על דברי הרא"ש:
"ויש לתמוה היאך בא הרא"ש לפטור לאדם ממצות כתיבת ספר תורה ולהחליפה בחומשים ומשניות וגמרות ופירושיהן".
אף השאגת אריה (סימן ל"ה) תמך בדעתו של הבית יוסף. בעל בית הלוי (א, ו) הצביע על נפקא מינה נוספת העולה מתוך דברי הרא"ש: אם מצוות כתיבת ספר תורה היא אכן לצורך הלימוד ממנו, הרי שנשים, הפטורות ממצוות לימוד תורה, פטורות אף ממצוות כתיבת ספר תורה.
אומנם אפשר שמסוגייתנו נלמד כי שני הדינים קיימים. בגמרא מובא:
"אמר רבי יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב: הלוקח ספר תורה מן השוק – כחוטף מצווה מן השוק, כתבו – מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלו מהר סיני".
מה משמעות הביטוי "כחוטף מצווה מן השוק"?
נחלקו בכך הפוסקים: הרמ"א (יורה דעה רע, א) כותב שאם "לקחו כך ולא הגיה בו דבר, הוי כחוטף מצוה מן השוק ואינו יוצא בזה", כלומר כלל אין קיום מצווה בקניית ספר תורה מן השוק, אך רש"י על אתר כותב כי הקונה ספר תורה קיים את המצווה, אך לא באותה רמה כמו הכותב, כלומר יש קיום מצווה בעצם הימצאותו של ספר תורה אצל האדם. מסתבר שזהו הקיום שהרא"ש דיבר עליו, של האפשרות ללמוד מן הספר. הקיום השני, הנוסף, הוא במקרה שהאדם כתב את הספר בעצמו. המצווה כאן אינה הלימוד אלא היצירה והכתיבה של ספר התורה, היוצרת חיבור נפשי וזיקה אל הספר. כך מסביר הנמוקי יוסף (על הרי"ף במנחות):
"כתב הוא בעצמו, או שכר סופר לכתבו וטורח בתיקון הקלפים ולסבול עול הסופר עד שנכתב, יש למדת רחמים לומר כמו שטרח טורח זה כן היה טורח ללכת במדבר כדי לקבל תורה מהר סיני".
|