חיוב טלית בעלת 5 כנפות בציצית 

הרב דוד מקובר, דעות

תלמוד בבלי מסכת זבחים דף יח עמוד ב:
דתניא: על ארבע כנפות כסותך ארבע ולא שלש, או אינו אלא ארבע ולא חמש, כשהוא אומר: אשר תכסה בה הרי בעלת חמש אמור, הא מה אני מקיים ארבע, ארבע ולא שלש,
ומה ראית לרבות בעלת חמש ולהוציא בעלת שלש. מרבה אני בעלת חמש שיש בכלל חמש ארבע, ומוציא אני בעלת שלש שאין בכלל שלש ארבע;
ותניא אידך: על ארבע כנפות כסותך ארבע ולא שלש, ארבע ולא חמש; מאי לאו בהא קמיפלגי, דמר סבר: יתר כמאן דאיתיה דמי, ומר סבר: כמאן דליתיה דמי. לא, דכ"ע כמאן דאיתיה דמי, ושאני הכא, דרבי רחמנא אשר תכסה בה.
ואידך האי אשר תכסה בה מאי עביד ליה, מיבעי ליה לכדתניא: וראיתם אותו פרט לכסות לילה, או אינו אלא פרט לכסות סומא, כשהוא אומר: אשר תכסה בה הרי כסות סומא אמור, הא מה אני מקיים וראיתם אותו פרט לכסות לילה, ומה ראית לרבות כסות סומא ולהוציא כסות לילה מרבה אני כסות סומא שישנה בראיה אצל אחרים, ומוציא אני כסות לילה שאינה בראיה אצל אחרים. ואידך נפקא ליה מאשר. ואידך אשר לא דריש.

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף מג עמוד ב:
על ארבע כנפות כסותך, ארבע ולא שלש; אתה אומר: ארבע ולא שלש, או אינו אלא ארבע ולא חמש. כשהוא אומר: אשר תכסה בה הרי בעלת חמש אמור, ומה אני מקיים על ארבע, ארבע ולא שלש; ומה ראית לרבות בעלת חמש ולהוציא בעלת שלש, מרבה אני בעלת חמש שיש בכלל חמש ארבע, ומוציא אני בעלת שלש שאין בכלל שלש ארבע.

משמע מהגמ' בזבחים, שהברייתות החלוקות אם טלית בת 5 כנפות חייבת בציצית, תלויה במחלוקת אם לומדים מהפסוק "אשר תכסה בה" לחייב טלית בת 5 כנפות או יותר בציצית, או לחייב כסות סומא בציצית, ואז גם טלית של 5 כנפות פטורה מציצית, ארבע ולא שלוש ארבע ולא חמש.

הראשונים, בעקבות מחלוקת הברייתות, נחלקו האם טלית בעלת 5 כנפות חייבת בציצית. והרא"ש (1)מצדד שאין מחלוקת בין הברייתות, וכוונת הברייתא האומרת "יצאו בעלי ה' וכו'" הכוונה שאין להטיל בכל חמשת הכנפיים, וכוונתו, שהפסוק מתכוון לומר, ארבע מתוך כנפות כסותך, אבל כולם סוברים שבעלת שלש פטורה ובעלת חמש חייבת בציצית. ושואל המרכבת המשנה(2) שהרי בגמ' בזבחים משמע שיש מחלוקת בין הברייתות אם בעלת חמש חייבת או פטורה.

הגמ' צריכה ביאור:
הגמ' רוצה לתלות את המחלוקת בין הברייתות אם טלית בעלת חמש כנפות חייבת בציצית למרות שנאמר על 4 כנפות כסותך, האם טלית בעלת 5 כנפות נחשבת לבעלת 4 כנפות או 5 כנפות, ע"פ הכלל יתר כמאן דליתא דמי, או כמאן דאיתא דמי. דהיינו האם הכנף החמישית נחשבת כקיימת, ואז זו טלית בעלת 5 כנפות, או שהכנף המיותרת נחשבת שאיננה קיימת. והטלית נחשבת בעלת 4 כנפות.

ועל פי מחלוקת זו רוצה הגמ' להסביר מחלוקת בין ברייתות אם בגדי הכהן המשרת, ארוכים יתר על מדתו, האם סרח העודף נחשב שקיים. או כאילו אינו קיים במציאות.

והדברים צריכים ביאור, הרי לא יתכן שהגמ' תעלה על דעתה שדבר הקיים יחשב כאינו קיים, אלא המחלוקת אם יתר כאיתא דמי או כליתא דמי, היא על משמעות העודף המיותר.

השאלה המקורית המופיעה במשנה (בכורות מ"ה), של יתר כחסר או לא. היא שאלה במומין, אם יש לכהן, אצבע מיותרת או אצבע חסרה, הרי זה מום. דהיינו אם יתר כמאן דאיתא דמי, הרי יתר זה מום כמו חסר. ואם כליתא דמי, אין היתר פוסל כמום.

אבל כאן במי שיש לו בגד של חמש כנפות, מה פתאום נחשוב כנף אחת ליתר? במה נחשב הכנף החמישית מיותרת?.

וצריך להסביר:

הגמ' בזבחים התולה את המחלוקת בין הברייתות, אם יתר כמאן דאיתא או כמאן דליתא, לא התכוונה לכך שהכנף החמישית בבגד בעל חמש כנפות יעלם מהמציאות, הגמ' מדברת על מס' הציציות שיש לתת בבגד של 5 כנפות. דהיינו הגמ' הבינה שהברייתות חלוקות רק אם יש לשים ציצית על כל כנף בבגד. והיות ובבגד של 3 כנפות אי אפשר לשים בו 4 ציציות, הרי הוא פטור בכלל מציצית. שזה במיעוט ארבע ולא שלש.

והבינה הגמ' בפשטות שבעלת חמש כנפות חייבת בציצית, והמחלוקת בין הברייתות היא, האם יש לשים רק 4 ציציות, שכתוב על ארבע כנפות כסותך, דהיינו על 4 מתוך כנפות כסותך, כמה שיהיו. או שיש לשים בכל אחת מהכנפות, והשאלה היא האם הציצית הנוספת, שהיא כמו אצבע שישית האם זה כאיתא, דהיינו פוגם במצוות ארבע כנפות, או כליתא, והרי למרות שהוא קיים, אינו פוגם במצוות ארבע כנפות כסותך. ומימילא גם הסרח העודף בבגדי הכהן, אינו פוגם בדין שהבגד יהיה כמידתו, ורק אם הבגד קצר הרי אין זה כמידתו.

ומתרצת הגמ' שאכן יתר כמאן דאיתא, דהיינו הציצית החמישית פוגמת בארבע כנפות, והסרח העודף פוגם בדרישת בגדי כהונה כמידתו, כמו שאצבע שישית מהווה מום, אלא שעל הבגד של חמש כנפות יש לשים 4 ציציות בלבד. ולכן, פסק הרמב"ם שבגד של ארבע כנפות לא ישים 5 ציציות אלא רק ארבע. ולכן גם כותב הרא"ש שאין מחלוקת שבגד בעל יותר מארבע כנפות חייב בציצית, ורק חולקים אם יטיל חמש ציציות או ארבע.
 

(1)הלכות קטנות לרא"ש (מנחות) הלכות ציצית סימן ג : והא דתניא בספרי בפרש' ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם שומע אני אף בעלי ג' ובעלי ה' ובעלי ו' ובעלי ז' ובעלי ח' במשמע ת"ל ארבע כנפות יצאו בעלי ג' ובעלי ה' ובעלי ו' ובעלי ז' ובעלי ח'. נ"ל דהכי פירושו אי לא כתיב אלא על כנפי בגדיהם ה"א דכל (ס"א שבכל) כנפים שיש לבגד אמרה תורה לעשות ציצית הן מעט הן הרבה ת"ל על ד' כנפות ונתמעטו מעט והרבה. ובעלי ג' פסול אף אם הטיל ארבע (ס"א והרבה. ונתמעטו בעלי ג' שהוא פסול אף אם הטיל בו בד' ציצית) דעל ארבע בעיא וליכא. ונתמעטו בעלת ה' ויותר שאין להטיל בכל הכנפים אלא בד' מהם:
(2) בכ"מ. כבר כתב הרא"ש דהכי פירושו וכו'. נ"ב ויש להקשות דהא אמרינן בפ"ב דזבחים תנאי היא דתניא על ארבע כנפות כסותך ארבע ולא שלש או אינו אלא ארבע ולא חמש כשהוא אומר אשר תכסה בה וכו' ותניא אידך על ארבע כנפות כסותך ארבע ולא שלש ארבע ולא חמש מאי לאו בהא קמפלגי דמר סבר יתר כמאן דאיתיה דמי וכו' לא דכו"ע כמאן דאיתיה דמי ושאני הכא דרבי רחמנא אשר תכסה ואידך האי אשר תכסה בה מאי עביד ליה מבעי ליה לכדתניא וכו' ע"כ הרי דההיא בריתא דקתני ארבע ולא שלש ארבע ולא חמש פליגא אאידך בריתא דקתני ארבע ולא שלש או אינו אלא ארבע ולא חמש וכפי דעת הרא"ש ז"ל לא פליגי הנהו תרי בריתות אהדדי ואף אם תמצי לומר דההיא בריתא דסיפרי לאו ההיא בריתא דמייתי בגמ' והרא"ש ז"ל רצה להעמיד אותה בריתא דסיפרי כתנא דידן דהלכתא כוותיה דממעט שלש ומרבה ארבע איני יודע מי הכריחו לזה כיון דאשכחן תנא דס"ל כההיא בריתא דסיפרי נימא דההיא בריתא היינו תנא דס"ל דארבע ממעט שלש וחמש ושש וצ"ע.