נתערב קומצה בקומץ חברתה / מנחות כב

הרב ברוך וינטרוב

דף יום-יומי, תורת הר עציון

המשנה הפותחת את סוגייתנו מלמדת שכאשר שני קומצי מנחות הדומות זו לזו מתערבים, אפשר להקטיר את התערובות, ושתי המנחות כשרות.

בגמרא אנו למדים שנחלקו התנאים בסיבת הדבר. לדעת חכמים אין העולים מבטלים זה את זה, כלומר שני דברים האמורים לעלות על גבי המזבח אינם מבטלים זה את זה, ואילו לדעת רבי יהודה מין במינו אינו בטל, ומאחר שמדובר בשני חומרים מאותו המין – אין הם מבטלים זה את זה.

הרמב"ם (פסולי המוקדשין יא, כח) פסק משנה זו להלכה:

"קומץ מנחה שנתערב בקומץ מנחה אחרת – מקטיר שניהן כאחת והן כשירות. וכן אם נתערב הקומץ במנחת כהנים או במנחת הנסכים או בחביתי כהן גדול – הרי אלו כשירות, ויקטיר הכל כאחד, שהכל לאשים".

מדברי הרמב"ם עולה שיש להקטיר את התערובת כולה כאחד, כלומר בבת אחת. החפץ חיים, בליקוטי ההלכות שלו על קודשים, מבאר כי הרמב"ם חשש שחלוקת התערובת לשני חלקים תביא לכך שכמות השמן בשניהם לא תהיה שווה, או שבכלל לא יהיה אפשר לחלק לשני קומצים, ונמצא שבכל חלק יש פחות מקומץ.

החזון איש (קדשים כט, כא) הקשה על דברי החפץ חיים, ולדעתו אפשר להוכיח מן הסוגיה במסכת יומא (מז ע"ב) שאין צורך להקטיר את הקומץ כולו כאחד. על כן מבאר החזון איש את דברי הרמב"ם באופן שונה: ודאי שאפשר לחלק את התערובת לשתיים, והחידוש בדברי הרמב"ם הוא שאפשר להקטיר את כולה כאחד, ואין חוששים ששתי מנחות מוקטרות במעשה אחד. כלומר הרמב"ם לא בא לחייב את ההקטרה כאחד אלא להתירה.

ייתכן כי החפץ חיים חולק על עצם הנחתו של החזון איש, שאפשר להקטיר קומץ בשתי פעולות, ולדעתו כל הקומץ חייב להיות מוקטר כאחד. המעיין בסוגיה ביומא (מז ע"ב) יראה כי אכן ראיית החזון איש אינה מוכרחת לגמרי, ואין כאן מקום להאריך.

אומנם אפשר גם להציע כי החפץ חיים אינו חולק על טענת החזון איש שקומץ רגיל יכול להיות מוקטר בשני חלקים, ובכל זאת במקרה הנידון, של שני קמצים שנתערבו, סובר הוא שאי אפשר לחלק את התערובת לשני חלקים.

הזכרנו בתחילת דברינו כי הגמרא מביאה מחלוקת תנאים בביאור ההלכה שאין קומץ מבטל קומץ חברו. לדעת חכמים סיבת הדבר נעוצה בכך שעולים אינם מבטלים זה את זה, ואילו לדעת רבי יהודה – בכך שמין במינו אינו בטל. והנה לדעת רבי יהודה צודקים דברי החזון איש: אם מין במינו אינו בטל, הרי שבחלוקת הקמצים לא ישתנה דבר, ואף אם באחד מהם אין כמות של קומץ – מכל מקום אפשר להקטיר את הקומץ בשתי פעולות.

אך לשיטת חכמים יש מקום להתלבט. לדעתם חשיבותו של דבר העולה על גבי המזבח היא הגורמת לכך שלא יתבטל, ולכן ייתכן שאף אם אפשר להקריב את הקומץ לחצאין, מכל מקום חצי הקומץ אינו חשוב מספיק כדי למנוע את ביטולו. על כן אם חלוקת הקמצים לא תהיה שווה לחלוטין מצד השמן או מצד כמות הקומץ – יבטלו הקמצים זה את זה, ונמצאת המנחה פסולה.

מאחר שהרמב"ם פסק כחכמים, מובנת טענתו של החפץ חיים שיש להקריב את התערובת כולה כאחד ולא לחלקה לשני חלקים, אשר בהם עלולים הקמצים ליבטל זה לזה.