|
על דרכו של רבי בעריכת המשנה / מנחות יחהרב אביהוד שורץ
במסגרת סוגייתנו הארוכה, העוסקת בעניין "מחשבת הינוח", מביאה הגמרא תוספתא שמקורה במסכת זבחים. סיפור המעשה בתוספתא שונה בכמה פרטים מסיפור המעשה בסוגייתנו, ואנו נתייחס לגרסה המצויה לפנינו בגמרא במנחות. דומה שתוספתא זו עשויה ללמדנו פרק חשוב בנוגע לתפקידו של רבי יהודה הנשיא בסידור המשנה.
כבר רב שרירא גאון, באיגרתו הידועה, נתן דעתו על השאלה מה בדיוק היה אופי חיבורו של רבי, ובעיקר על השאלה אם רבי כתב את המשנה, או שמא הסתפק בליקוט של משניות קדומות שהיו קיימות עוד לפניו. ראשונים ואחרונים, ישנים וחדשים, נתנו דעתם על שאלה זו והביאו הוכחות לכאן או לכאן. נקודה משמעותית מבחינה היסטורית היא זו שמציין הרמב"ם בהקדמתו למשנה תורה:
"ולמה עשה רבינו הקדוש כך ולא הניח הדבר כמות שהיה? לפי שראה שתלמידים מתמעטין והולכין, והצרות מתחדשות ובאות, ומלכות רומי פושטת בעולם ומתגברת, וישראל מתגלגלין והולכין לקצוות, חיבר חיבור אחד להיות ביד כולם כדי שילמדוהו במהרה ולא ישכח".
רבי יהודה הנשיא, שחי זמן לא רב לאחר מרד בר כוכבא וגזרות השמד שלפניו ולאחריו, הרגיש צורך לאגד ולסכם את החומר ההלכתי שנותר מפי החכמים ששרדו את המרד. על רקע נתון היסטורי זה נעיין בדברי התוספתא.
רבי יהודה הנשיא מוסר עדות מיוחדת במינה על דיון בעניין מחשבת הינוח מבית מדרשו של רבי אלעזר בן שמוע, מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא. אף שרבי אלעזר בן שמוע נמנה בין "עשרת הרוגי מלכות", נראה שהוא הוצא להורג כמה שנים לאחר רבו הגדול, וכך שימש אחד מן המוסרים של משנת רבי עקיבא, שהיא הבסיס למשנה שסידר רבי יהודה הנשיא. הגמרא במסכת כתובות (מ ע"א) מביאה את דברי רב, המכנה את רבי אלעזר בן שמוע "טובינא דחכימי". בהקשר של אותה הלכה שנידונה בגמרא שם מסבירים הראשונים כי רב משבח את רבי אלעזר על כך שהציע את העיבוד הנכון והמדויק ביותר לשיטת רבי עקיבא רבו. אם כן, אין זה מפתיע כי רבי יהודה הנשיא מרגיש צורך 'למצות את מידותיו' בפני רבי אלעזר בן שמוע, מוסר המשנה הדגול.
והנה רבי יהודה הנשיא נכנס לבית המדרש בעיצומה של סוגיית מחשבת הינוח ומאזין לדו שיח מעניין: רבי אלעזר בן שמוע קובע כי מחשבת הינוח אינה פוסלת, אך אחד מן התלמידים – יוסף הבבלי שמו – מסרב לקבל הלכה זו. לאחר יממה של דיונים ולבטים יוצא המרצע מן השק: רבי אלעזר בן שמוע מודה שיש מחלוקת בין רבי אליעזר וחכמים בהלכה זו, שחכמים מכשירים, אך רבי אליעזר פוסל.
יוסף הבבלי שמח מאוד למשמע הלכה זו, שאותה הכיר קודם לכן בשמו של רבי יהודה ברבי אלעאי. כעת מבין יוסף הבבלי כי הלכה זו אינה שגויה, ומקורה בבית המדרש של רבי אליעזר. רבי אלעזר בן שמוע עומד על הזיקה שבין רבי אליעזר ורבי יהודה: רבי אלעאי, אביו של רבי יהודה, הוא מתלמידי רבי אליעזר.
רבי יהודה הנשיא שב לבית מדרשו והעתיק את המשנה המצויה בפרק השלישי במסכת זבחים:
"שחטו על מנת להניח את דמו או אימוריו למחר או להוציאן לחוץ – רבי יהודה פוסל, וחכמים מכשירין".
משנה זו היא סיכום של הדיון מבית מדרשו של רבי אלעזר בן שמוע. רבי יהודה הנשיא מקבל את הכרעתו ההלכתית של רבי אלעזר, המבוססת מן הסתם על תורת רבי עקיבא, אך מותיר מקום גם למשנתו של רבי אליעזר.
נקודה מעניינת, שאותה נותיר כנקודה למחשבה, היא מדוע מעדיף רבי את המסורת של יוסף הבבלי ושונה את הדברים בשם רבי יהודה, ואינו מביא דברים בשם אומרם – בשם רבי אליעזר? פתרון שאלה זו נוגע ליחס בין עמדת רבי אליעזר בפרקנו בעניין המחשב לאכול דבר שאין דרכו לאכול, ובין עמדת רבי יהודה לגבי מחשבת הינוח. בהחלט ייתכן שיש מקום להבחין בין שני העניינים, ועל כן העדיף רבי לשנות כל הלכה בשמו של חכם אחר, אך כאמור יש להוסיף ולעיין בשאלה זו.
|