|
פיגול בחלק מהקורבן / מנחות ידהרב אברהם סתיו
במשנה (יג ע"ב) הובאה מחלוקת תנאים בעניין המפגל בחלק מן המנחה:
"שחט שני כבשים לאכול אחת מן החלות למחר, הקטיר שני בזיכין לאכול אחד מן הסדרים למחר, רבי יוסי אומר: אותו החלה ואותו הסדר שחישב עליו – פיגול וחייבין עליו כרת, והשני פסול ואין בו כרת; וחכמים אומרים: זה וזה פיגול וחייבין עליו כרת".
לדעת רבי יוסי דין הפיגול חל דווקא על החפץ שחשב עליו לאוכלו למחר, ואינו מתפשט לשאר חלקי הקורבן. הגמרא דנה בהיקפה של עמדת רבי יוסי. לדעת רב הונא שיטת רבי יוסי חלה גם ביחס לקורבן בהמה, ולשיטתו "פיגל בירך ימין לא נתפגלה ירך שמאל", אך מסקנת הסוגיה היא כדעת רבי יוחנן, ולפיה רבי יוסי מודה שפיגול בירך אחת פוסל את כל הבהמה משום שהיא גוף אחד, ועמדתו ביחס לחלות ולסדרים נובעת ממעמדם הייחודי:
"היינו טעמא דרבי יוסי: הכתוב עשאן גוף אחד והכתוב עשאן שני גופין, גוף אחד – דמעכבי אהדדי, שני גופין – דאמר רחמנא הא לחודה עבידא והא לחודה עבידא. ערבינהו – מתערבין, דהכתוב עשאן גוף אחד, פלגינהו – מיפלגי, דהכתוב עשאן שני גופין".
דעת רבנן דרבי יוסי היא, כמובא לעיל, שגם אם פיגל בחלה אחת או בסדר אחד נתפגלו שתי החלות ושני הסדרים. כפי שראינו לעיל, רבי יוסי הניח בדבריו שתי הנחות:
א. הפיגול חל רק על החפץ שחשב עליו (הגמרא השוותה זאת לטומאה).
ממילא רבנן יכולים לחלוק על כל אחת מההנחות הללו:
א. אפשר לחלוק לגמרי על שיטת רבי יוסי ולומר שמחשבת הפיגול פוסלת את הקורבן כולו ולא רק את החלק שחשב עליו.
נראה ששתי האפשרויות הללו בדעת רבנן באות לידי ביטוי בהבנת ספקו של רבי יוחנן בסוף הסוגיה:
"בעי רבי יוחנן: פיגל בלחמי תודה, מהו? במנחת מאפה, מהו? תנא ליה רב תחליפא ממערבא: וכן אתה אומר בלחמי תודה, וכן אתה אומר במנחת מאפה".
רש"י פירש שספקו של רבי יוחנן הוא בדעת רבי יוסי – האם יודה שלחמי תודה הניתרים בזבח אחד נחשבים כ"גוף אחד". מדבריו נראה שאין מקום להסתפק בדעת רבנן ביחס לקורבנות שונים, משום שעמדתם היא עקרונית וגורפת, ולפיה כל מחשבת פיגול פוסלת את הקורבן כולו.
אומנם השפת אמת ביאר (ודייק כך גם ברמב"ם) שספקו של רבי יוחנן הוא בדעת חכמים – האם גם לחמי תודה נחשבים כגוף אחד אף שאין פסוק מפורש שעשאם כגוף אחד. מדבריו עולה שחכמים מסכימים עקרונית שהפיגול חל רק על הדבר שחשב עליו, אלא שהם סבורים שגם שתי החלות נחשבות כגוף אחד (אומנם ייתכן שמסקנת הגמרא, שנחלקו גם בלחמי תודה ומנחת מאפה, היא שרבנן חולקים על העיקרון של רבי יוסי, אף שבשפת אמת לא משמע כן).
|