|
קידוש מנחת חביתין לחצאין / מנחות חהרב ברוך וינטרוב
נחלקו רבי יוחנן ורבי אלעזר אם מנחת חביתי כוהן גדול, הקרבה חצי עישרון בבוקר וחצי עישרון בערב, יכולה להתקדש לחצאין, כלומר האם אפשר לקדש כל מחצית עישרון בנפרד, או שמא יש צורך לקדש את העישרון כולו בו־זמנית. לדעת רבי אלעזר אפשר לקדש כל מחצית בפני עצמה, ואילו לדעת רבי יוחנן יש לקדש את כל העישרון כאחד.
הגמרא מקשרת בין מחלוקת זו למחלוקת אחרת, שבה פסק רבי יוחנן שאפשר לקדש מחצית עישרון למנחה, אם דעתו להוסיף את מחצית העישרון הנוספת אל תוך הכלי.
נבאר מעט את סוגיית הגמרא, ונקדים ונסביר את מחלוקת רבי יוחנן ורבי אלעזר לגבי חביתי כוהן גדול. מסתבר שרבי אלעזר הבין כי שני חצאי העישרון, המובאים בבוקר ובערב, הם למעשה שני קורבנות שונים, ועל כן אפשר לקדש כל אחד מהם בנפרד. לדעת רבי יוחנן, לעומת זאת, מדובר בקורבן אחד, המוקרב בשני מעשים שונים, ועל כן יש לקדש את כולו כאחד.
דברי רבי יוחנן, אם כן, מבוססים על שתי הנחות:
א. שני חצאי העישרון המובאים כחביתי כוהן גדול הם קורבן אחד.
כעת אפשר להבין את ההשוואה לקדושת מנחה רגילה. ההשוואה בנויה למעשה על ההנחה השנייה – אם רבי יוחנן סובר שקורבן מנחה אחד צריך להתקדש בבת אחת, כיצד הוא מסכים לקידושו של חצי עישרון לבדו?
תשובת הגמרא היא שרבי יוחנן מודה שאפשר לקדש חצי עישרון לבדו דווקא במציאות של 'דעתו להוסיף'. במציאות מעין זו, אף ששני חצאי העישרון נפרדים בפועל, מבחינת מקומם המציאותי, אנו רואים אותם כנמצאים בכפיפה אחת וכמאוחדים מכוח דעתו של המקריב לצרפם.
לאור דברינו יש להתקשות בהמשך מהלכה של הגמרא, שכן הגמרא מבינה כי רב, החולק על רבי יוחנן בדיני מנחה וסובר כי אי אפשר לקדש חצי עישרון אף במקרה שדעתו להוסיף, יהיה חייב להסכים עימו בדין מנחת חביתין ולומר כי על הכוהן הגדול לקדש את שני חצאי העישרון יחדיו. אומנם לכאורה היה מקום לפצל בין הדינים: לעניין מנחה רגילה, אשר כמותה היא עישרון, אכן יסבור רב שיש צורך לקדש את העישרון כולו יחדיו, ואף דעתו להוסיף אינה מספיקה; אך לעניין מנחת חביתין יראה רב עין בעין עם רבי אלעזר ויחלק אותה לשתי מנחות בנות חצי עישרון כל אחת, וממילא הוא יכול גם לסבור שאפשר יהיה לקדש כל חצי עישרון בפני עצמו.
אומנם נראה כי הגמרא הבינה את דעת רב בשונה מדעתו של רבי יוחנן. אמרנו לעיל כי לשיטת רבי יוחנן יש צורך לקדש את העישרון כולו יחדיו, שכן על המנחה להתקדש ביחד. על כן, אף אם אין העישרון כולו מונח בכלי, אם דעתו של האדם להוסיף הרי זה מספיק כדי להגדיר את העישרון כאחד. נראה כי רב, אשר חולק על רבי יוחנן וסבור שאף במקרה שדעת האדם להוסיף אין חצי עישרון מתקדש, מבאר באופן אחר את השאלה מדוע אין חצי עישרון מתקדש: לדעתו אין זה דין במנחה המתקדשת כי אם בכלי המקדש – אין כלי מקדש אלא אם כן הוא מלא. על כן אין זה מועיל אם דעתו של האדם להוסיף עוד חצי עישרון לתוך הכלי; סוף סוף אין הוא מלא.
ממילא אף אם יסכים רב לדעתו של רבי אלעזר ויראה את מנחת החביתין כשני קורבנות נפרדים בני חצי עישרון, עדיין לא יהיה אפשר לקדשם בנפרד. מידת העישרון אינה מקדשת אלא כשהיא מלאה, ועל כן יש לקדש את שני חצאי העישרון בו־זמנית.
|