מנחה על גבי קרקע / מנחות ז

הרב אברהם סתיו

דף יום-יומי, תורת הר עציון

הגמרא בסוגייתנו דנה ביחס לעבודות השונות של קורבן המנחה אם הן יכולות להיעשות בכלי המונח על גבי קרקע, ורבא מסיק שיש לחלק בין העבודות: קידוש המנחה בכלי וקמיצתה יכולים להיעשות גם על גבי קרקע, ואילו קידוש הקומץ בכלי צריך להיעשות בכלי הנמצא ביד הכוהן.

מה פשרה של חלוקה זו? בגמרא נאמר שקידוש הקומץ בכלי "מדם ילפינן לה", וכמו שעבודת הקבלה צריכה להיעשות בכלי שנמצא ביד הכוהן – כך גם קידוש הקומץ.

מדוע יש צורך בהגבהת הכלי? מתוך החלוקה בין העבודות וההשוואה לקבלת הדם למד הגרי"ז שההגבהה איננה דין בכלי השרת אלא במעשה הכוהן. כלומר בקידוש המנחה יש צורך בכלי שרת בלבד, ואין צורך בעבודה מצד הכוהן המחזיק אותו, ולכן הוא יכול לעמוד על גבי הקרקע. אך קידוש הקומץ, בדומה לקבלה, חל על ידי הכוהן המקבל את הקומץ בכלי, ולכן הכלי חייב להיות בידיו של כוהן.

אומנם יש קושי בפירושו של הגרי"ז, משום שנתינת הקומץ בכלי שונה במהותה מקבלת הדם. קבלת הדם היא תהליך פסיבי במהותו, וממילא הוא נעשה על ידי הכוהן המחזיק את הכלי ומקבל את הדם. אך מתן הקומץ בכלי הוא תהליך אקטיבי שנעשה על ידי הכוהן הנותן את הקומץ (כפי שתחלק הגמרא לקמן יג ע"ב), וממילא קשה לומר שהכוהן המחזיק את הכלי הוא זה שמקדש את הקומץ.

אפשרות אחרת בהבנת דין ההגבהה היא שהכלי עצמו צריך להיות מוגבה כדי לבצע את העבודות, ורק עבודה בכלי מוגבה נחשבת "דרך שירות". החילוק בין העבודות יוסבר בכך שבקידוש המנחה ובקמיצה משמש הכלי עצמו באופן פסיבי ומכיל את המנחה, ואילו בקידוש הקומץ מקבל הכלי עצמו תפקיד אקטיבי ונעשית בו עבודת מתן כלי, ועל כן הוא צריך להיות מוגבה כדרך שירות.

הנפקא מינה העיקרית המובאת באחרונים בין שתי ההבנות היא בשאלת הגדרת הגבהת הכלי כעבודה. לפי דברי הגרי"ז תיחשב הגבהת הכלי חלק מעבודת המנחה, בדומה לקבלת הדם, ואילו לפי ההבנה השנייה היא תיחשב אמצעי טכני בעלמא לניתוק הכלי מהקרקע והבאתו לידי "דרך שירות". שאלה זו נתונה במחלוקת ראשונים ביחס לגמרא, שהסבירה מדוע לא מנתה המשנה את פעולת ההגבהה בתוך העבודות שפיגול חל בהן בכך ש"סדר עבודות נקיט". הרשב"א ביאר שכוונת הגמרא היא שגם עבודת ההגבהה נחשבת עבודה גמורה ומפגלת (כדעת הגרי"ז), אלא שהמשנה פירטה רק את ארבע העבודות המקבילות לעבודות הדם. אומנם רבנו גרשום (המובא בשטמ"ק אות יח) ביאר שההגבהה לא נמנתה במשנה משום "דלאו עבודה היא", ומדבריו עולה שגם כאשר יש צורך בהגבהה היא אינה נחשבת עבודה אלא רק אמצעי להכשרת הכלי.