|
מעשיה מוכיחין עליה / מנחות גהרב ברוך וינטרוב
הגמרא בסוגייתנו דנה בשיטת רבי שמעון, הסובר כי מנחה "מעשיה מוכיחין עליה". הגמרא מקשה שלכאורה אי אפשר לומר שמעשיה של המנחה מוכיחין על זהותה, שכן הרואה את הכוהן עושה מנחה במחבת יכול לחשוב כי לפניו מנחה שמביאה נדר להביאה במרחשת, ובטעות נעשתה במחבת. אם כן, העשייה במחבת כשלעצמה אינה מוכיחה את זהותה של המנחה.
הגמרא אומרת כי למרות זאת סבר רבי שמעון שמעשיה של המנחה מוכיחים עליה, משום שגם אם אותו אדם נדר להביא מנחת מרחשת דווקא או מנחת מחבת דווקא – יוצא הוא ידי חובה גם בסוג מנחה שונה ממה שנדר. ממילא מעשיה של המנחה אינם צריכים להוכיח מה היה הנדר המקורי אלא רק למה מכוון הכוהן כעת, וזאת אפשר לראות בקלות על ידי בחינת הכלי שהוא משתמש בו בפועל.
אומנם דברי הגמרא כאן קשים, שכן אם אכן סובר רבי שמעון שסוג המנחה אינו חשוב כל כך, מדוע הוא נצרך לטענה שמעשיה של המנחה מוכיחים עליה? סוף סוף, אם הכוהן יכוון לשם מנחת מרחשת בעודו עושה מנחת מחבת – אין לכך כל חשיבות, אף אם המעשים לא היו מוכיחים נגדו! הרי לאופן עשיית המנחה, כפי שראינו עתה, אין כל משמעות!
ייתכן שנוכל לבאר את שיטת רבי שמעון לאור עיון בקושיה נוספת על שיטתו – קושייתם של בעלי התוספות. כאמור, הגמרא קובעת שלשיטת רבי שמעון אף אם הנודר ציין במפורש לאיזו מנחה הוא מתכוון, יוצא הוא גם במנחות העשויות באופן אחר.
התוספות (ד"ה אלמא קביעותא) על כך הקשו מסוגיה להלן קד ע"ב, שממנה למדו כי לדעת רבי שמעון אדם היודע שנדר מנחה, ופירש איזו מנחה ברצונו להביא, אך כעת אינו זוכר מה פירש – חייב להביא את כל חמשת סוגי המנחות. מכאן משמע שאף רבי שמעון סובר שעל אדם להביא את אותו סוג מנחה שהתחייב להביא!
נראה ליישב כי רבי שמעון מניח שיש חשיבות לקביעת סוג המנחה, אלא שדבר זה אינו תלוי באמירת פיו של המקדיש כי אם בשימוש בכלי מסוים. וכן כתב בשיטה מקובצת בסוגייתנו (אות טו):
"אלמא קביעותא דמנא וכו'. פירוש, מה שאדם קובע מנא בפה אין זה קביעות, כי הכלי יקבע כשהמנחה בתוכו".
לפי פירושו יש חשיבות לסוג המנחה, אלא שהסוג אינו נקבע בפי האדם אלא במעשה ההנחה בכלי. מחד גיסא, מאחר שיש חשיבות לסוג המנחה, מחשבה הייתה עלולה לפסול, אלמלא היו מעשי המנחה מוכיחין עליה. מאידך גיסא, כיוון שחשיבות זו אינה יכולה להיקבע על ידי נדרו של האדם, כאשר אמר האדם "הרי זו מחבת" או "הרי זו מרחשת" לא חל על המנחה שם מחבת או מרחשת.
אומנם, במקרה שאדם אמר "הרי עלי", וזהו המקרה המדובר במשנה בדף קד ע"ב, הרי שאותו אדם התחייב להביא סוג מנחה מסוים, ולא יעמוד בהתחייבותו עד שלא יביאנה בכלי הנכון.
|