משמעויות המילה בד
זבחים יח ע"ב
"תנו רבנן: בד - שיהיו של בוץ, בד - שיהו חדשים, בד - שיהו שזורים, בד - שיהו חוטן כפול ששה, בד - שלא ילבש של חול עמהן".
א"ל אביי לרב יוסף: בשלמא שיהו של בוץ, הא קמ"ל: בוץ אין, מידי אחרינא לא, אלא בד שיהו חדשים, חדשים אין, שחקין לא, והתניא: משוחקין - כשרים!
אמר ליה: וליטעמיך בד שיהו חוטן כפול ששה, בד - חד חד לחודיה משמע! אלא הכי קאמר: בגדים שנאמר בהן בד - צריכין שיהו של בוץ, חדשים, שזורין, שיהא חוטן כפול ששה, יש מהן למצוה, יש מהן לעכב".
כברייתא שהביאה הגמרא יש בספרא צו פרשה א פרק ב:
"ולבש הכהן מדו בד מדו כמידתו, בד שיהו של בוץ, בד שיהו חדשים, בד שיהו כפולים {כלומר שזורים, כפול שש}, בד שלא ילבש עמהם בגדים אחרים {כלומר של חול}".
משמעות הלשון היא שדינים אלו נלמדו כולם ממשמעות המילה "בד":
שיהיו של בוץ – רש"י: "בד - שהוא מן בוץ כדמפרש לקמן ממשמעותא".
שיהו חדשים – רש"י: "כשעת שהיו בבדי פשתנן".
שיהו שזורים – אותיות השימוש בד... בארמית משמעותן בתוכו, כמו 'בדחמרא'. א"נ, כמו בד ההדס השזור ממספר שורות מקבילות.
שיהו חוטן כפול ששה – בד בגימטריה שש. וכשם שלומדים מהמילה 'שש', כלשון הרמב"ם הלכות כלי המקדש ח, יד: "כל מקום שנאמר בתורה שש או שש משזר צריך שיהיה החוט כפול ששה, ומקום שנאמר בד אם היה חוט אחד לבדו כשר, ומצוה מן המובחר שיהיה כפול ששה". כלומר, כיון שמשמעות בד היא גם לבד, לומדים שאינו מעכב, כדברי המשך הגמרא.
שלא ילבש של חול עמהן – רש"י: "דמשמע לבדו ילבש".
לפי זה קושיית רב יוסף אינה מניין לומדים שיהא כפול ששה כמשמע לכאורה מרש"י, אלא מניין ללמוד שצריך ששה דוקא, והלא בד משמע דוקא יחיד, וכלשון הגמרא.
