שיעור הטלית
זבחים יח ע"ב
"כשהוא אומר: אשר תכסה בה - הרי בעלת חמש אמור...
ואידך האי אשר תכסה בה מאי עביד ליה?
מיבעי ליה לכדתניא: (במדבר טו) וראיתם אותו - פרט לכסות לילה, או אינו אלא פרט לכסות סומא? כשהוא אומר: אשר תכסה בה - הרי כסות סומא אמור, הא מה אני מקיים וראיתם אותו? פרט לכסות לילה, ומה ראית לרבות כסות סומא ולהוציא כסות לילה? מרבה אני כסות סומא - שישנה בראיה אצל אחרים, ומוציא אני כסות לילה - שאינה בראיה אצל אחרים".
הדרשן הראשון ריבה מהמילים אשר תכסה בה בעלת חמש, שכן הריבוי מוסב על תחילת הפסוק העוסק בארבע כנפות: (דברים כב, יב) עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ.
אך צריך להבין לדרשן השני, סומא - מאן דכר שמיה? מה המשמעות מהפסוק לרבות סומא דוקא? (ולא נשים למשל, למ"ד שציצית הזמן גרמה).
אלא שלא נאמר תתכסה אלא תכסה, ומשמע תכסה אדם אחר. לכן גם בפסוק וראיתם אותו אין צורך שהלובש עצמו יראה את ציציותיו אלא די שאחר יראה אותן. וזהו שממשיכה הברייתא: "מרבה אני כסות סומא - שישנה בראיה אצל אחרים", שמלשון 'תכסה' נלמד שהמצוה תלויה גם באחרים.
בהבנה זו מתפרשת הלכה נוספת בציצית:
אמרו במסכת מנחות דף מ ע"ב:
"תניא: טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו, והגדול יוצא בה דרך עראי - חייבת בציצית, אין הקטן מתכסה בו ראשו ורובו אע"פ שהגדול יוצא בה עראי – פטורה".
וקשה:
א) מה נפשך, הכיצד השיעור תלוי גם בקטן, וגם בגדול?
ב) מניין נלמדו שיעורים אלו?
ג) למה צריך שיכסה הקטן את ראשו, והלא אין כלל דרך קטנים לכסות את ראשם, כמו שאמרו במסכת נדרים דף ל ע"ב: "אנשים זימנין דמיכסו רישייהו וזימנין דמגלו רישייהו, אבל נשים לעולם מיכסו, וקטנים לעולם מיגלו".
ד) כיצד מדובר, שיוצא בבגד זה לבדו, או יחד עם שאר בגדים כנהוג היום?
אלא ששני דינים יש כאן:
דין אחד, שצריך שיהיה 'דרך מלבוש', כי בגד שבושה לצאת בו ואין שום ממנו הנאה אינו נחשב לכסות. כמו שאמרו לענין כלאיים במסכת כלאים פרק ט משנה ה: "מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים". לכן צריך שיהיה הגדול יוצא בבגד זה לפחות בדרך עראי, והיינו יחד עם שאר בגדים, כנהוג באותו מקום.
דין שני, שנלמד מהפסוק אשר תכסה בה – תכסה אחרים, כמו שאמרו במדרש תנאים לדברים כב, יב:
"על ארבע כנפות כסותך, שומע אני אע"פ שאינה מכסה ראשו ורובו, ת"ל אשר תכסה בה - כסות שהוא מכסה ראשו ורובו אמרתי. (מיכן [אמרו] מִדתהּ כדי שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן המהלך בשוק לבדו ואינו צריך אחר לשמרו ולילך עמו)".
ששיעור הטלית כדי לכסות את הקטן ביותר שזקוק לכיסוי כי הוא בוש בלא בגד. וכאן אין צריך שילך בבגד זה כדרכו, אלא מדובר רק בשיעור – הגודל הנצרך לכיסוי קטן. ולא כולו אלא ראשו רובו, כמו שמצינו גם בשאר דינים ששיעור כניסה למקום הינו כשנכנס ראשו ורובו. בישיבה בסוכה, בכניסה לבית המנוגע, בכניסה למי חטאת, למים שאובים, לירושלים, לבית ע"ז, לארץ העמים, לצפון המזבח, תינוק ובהמה הנולדים, היוצא מן הדיר, ועוד.
