צירוף נקבים / חולין מה

הרב אברהם סתיו

דף יום-יומי, תורת הר עציון

במשנה (מב ע"א) נאמר שאחת מן הטרפות בבהמה היא "פסוקת הגרגרת", ובברייתא (מד ע"א) נאמר ששיעורה של טרפה זו הוא "ברובה". טרפה מסוג אחר הובאה במשנה להלן (נד ע"א), והיא דין גרגרת שחסרה, ובמשנה שם מפורש ששיעור החיסרון המטריף הוא כאיסר האיטלקי.

בסוגייתנו יש דיון ביחס לאפשרות לצרף מספר נקבים קטנים הסמוכים זה לזה ("כְּנָפָה") לשיעור פסיקת רוב הגרגרת ולשיעור חיסרון כאיסר:

"אמר רב יהודה אמר רבה: ניקבה כנפה – מצטרפים לרובא.  
מתיב רב ירמיה: ובגולגולת שיש בה נקב אחד ארוך, אפילו יש בה נקבים הרבה – מצטרפים למלא מקדח. אלמא כיון דשיעורה מלא מקדח – למלא מקדח מצטרפין; ה"נ כיון דשיעוריה כאיסר – לכאיסר מצטרפין!           
אישתמיטתיה הא דאמר רבי חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: נקבים שיש בהן חסרון – מצטרפין לכאיסר, ושאין בהן חסרון – מצטרפין לרובא".

מסקנת הגמרא היא שיש לחלק בין שני סוגים של נקבים: נקבים שיש בהם חיסרון מצטרפים לשיעור איסר (משום שדין גרגרת שחסרה הוא כאיסר), ונקבים שאין בהם חיסרון מצטרפים לשיעור רוב (משום שדין פסוקת הגרגרת הוא ברוב).

נראה שאפשר להציע שתי הבנות עקרוניות בדין צירוף נקבים:

א. הצירוף מאפשר להתעלם מן המרחק שבין הנקבים ולראותם כנקב אחד.            
ב. צפיפות גבוהה של נקבים יכולה להגדיר את כל האזור שהם מצויים בו כ"מנוקב".

נפקא מינא חשובה בין שתי ההבנות היא שאלת אופן צירוף הנקבים. לפי ההבנה שהצירוף מתייחס לכל הנקבים כאל נקב אחד מסתבר שהצירוף יהיה רק של הנקבים עצמם ויתייחס רק לסך הכולל של שיעור הנקבים הקטנים. לעומת זאת אם הצירוף מגדיר את כל האזור כמנוקב, הרי שהוא יכול לכלול את כל השטח שהנקבים נמצאים בו ולא רק את שיעור הנקבים עצמם.

בראשונים יש מחלוקת גדולה וסבוכה בשאלה זו, ולמעשה פסק השולחן ערוך (יורה דעה לד, ג) שיש לחלק בין שני סוגי הנקבים הנזכרים בגמרא:

"ניקב סביב היקפה נקבים דקים זה אצל זה כנקבי הנפה, אם אין בהם חסרון מצטרפין לרוב חללה, ואם יש בהם חסרון מצטרפין לכאיסר, שאם יש כאיסר בנקבים עם השלם שביניהם – אסורה".

הש"ך (שם ס"ק ו) דייק מלשון השולחן ערוך שדווקא בנקבים שיש בהם חיסרון אפשר לצרף גם את השלם שביניהם, ולא בנקבים שאין בהם חיסרון. נראה שהסברה העומדת בבסיס החילוק של השולחן ערוך היא שנקבים שיש בהם חיסרון הם בעלי משמעות ועוצמה רבה יותר, ועל כן הם משפיעים על ההגדרה של השטח כולו כמנוקב, בעוד נקבים שאין בהם חיסרון יכולים רק להצטרף בפני עצמם.

אומנם ייתכן שמצד מהותם של דיני הטרפה השונים אפשר היה לחלק באופן הפוך: דין חיסרון כאיסר עניינו בחיסרון עצמו ולא בנקבים, כלומר הנידון איננו אם הגרגרת נחשבת 'נקובה' אלא אם בפועל חסר ממנה כאיסר. ממילא מסתבר לומר שיש צורך בחיסרון בפועל של איסר שלם, והצירוף מועיל רק לצרף את החיסרון מכמה נקבים שונים. לעומת זאת דין פסוקת הגרגרת עניינו הניקוב והפסיקה, וממילא יש יותר מקום לומר שכמה נקבים הסמוכים זה לזה יגדירו את רוב הגרגרת כפסוקה.