איסור יין שמזגו גוי / עבודה זרה נח

הרב אביהוד שורץ

דף יום-יומי, תורת הר עציון

בתקופת חז"ל נהגו למזוג את היין במים לפני שתייתו. הגמרא בסוגייתנו שואלת מה דין יין שנוכרי מזגו – האם יש בו משום יין נסך או סתם יינם, ומשיבה:

"אסור, משום לך לך אמרין נזירא, סחור סחור לכרמא לא תקרב".

משל זה נזכר גם בסוגיות אחרות בש"ס, ועניינו: נזיר, האסור בשתיית יין, מוטב לו שלא יתקרב לכרם כלל ועיקר. וכן כתב הרמב"ם (נזירות ה, י), ש"מדברי סופרים אסור לנזיר לעמוד במושב שותי יין", כלומר שיש לנזיר איסור דרבנן ממש להתקרב למקום שהוא עלול להיכשל בו בשתיית יין.

אלא שיש לשאול: אם אכן מדובר באיסור דרבנן קלסי, מדוע נוקטת הגמרא אותו מטבע לשון ייחודי וארוך "לך לך... סחור סחור"?

ייתכן אפוא שמטבע לשון ייחודי זה מלמד שיש הבדל כלשהו בין גזרות דרבנן קלסיות לבין הדברים האסורים משום "לך לך... סחור סחור". וההבדל עשוי להיות בשני דברים.

ראשית, עצם הניסוח "אמרין נזירא" מורה, על פי פשוטו, על עצה טובה, ולא על הלכה פסוקה. ביטוי לכך מצאנו לעיל יז ע"א. מסופר שם שעולא היה מקל במנהג מסוים של קרבה לעריות, אף על פי שאותו מנהג נאסר משום "לך לך... סחור סחור". אילו היה מדובר באיסור גמור מדרבנן, לא היה מקום להקל בו. רק כשמדובר בעצה טובה יכול מי שאינו זקוק לה להקל לעצמו. על פי זה יש לבאר את הוראת רבנו תם בסוגיין (תוספות ד"ה שמסכו) "דכל 'לך לך' לא אסרינן בהנאה", כלומר שלא מדובר כאן באיסור גמור של סתם יינם אלא באיסור נחות יותר, המוגבל לשתייה ואינו כולל הנאה.

שנית, בסוגיות רבות מובא הביטוי "לך לך... סחור סחור" בהקשר של הרחקה פיזית. לדוגמה: הסוגיה בפסחים (מ ע"ב) מורה שלא להניח בפסח חומץ וקמח בקדרה אחת מחשש לחימוץ, והסוגיה לעיל (יז ע"א) אוסרת קרבה יתרה לעריות מחשש לעבירה. ואכן כך משמע מן המשל עצמו, האומר כי ראוי לנזיר להתרחק פיזית וגאוגרפית מסביבת הכרם.

הוא הדין לסוגייתנו. הגמרא עוסקת במקרה שבו ברור שלא היה מגע, ישיר או עקיף, של הנוכרי ביין. אף על פי כן, מאחר שיש לנוכרי עסק כלשהו עם יינו של ישראל, הורו חז"ל להתרחק מן היין המזוג, הווה אומר: גם כשאין מגע, ראוי לשמור על 'טווח ביטחון'.

על הדרך הזה יש לבאר גם את האיסור (להלן נט ע"א) שנוכרי יוליך את הענבים לגת, שאף הוא משום "לך לך... סחור סחור". מכיוון שמדובר בענבים ולא ביין, אין מקום לאסור את הדבר מעיקר הדין, אך כדי להרחיק את הנוכרי מן היין ראוי למונעו אפילו ממגע בענבים.